Girl (שיר של הביטלס)

'Girl' (בעברית: 'נערה') הוא שיר של להקת הביטלס. הקרדיט הקבוע הוא "לנון-מקרטני". השיר הולחן בביתו של ג'ון לנון בקנווד על פי רעיון בסיסי שלו. פול מקרטני שותף בכתיבת המילים ובחלק מהלחן. השיר יצא בדצמבר 1965 כחלק מהאלבום Rubber Soul.

הדובר בשיר מקונן על נערה שמררה את חייו בתפישותיה הנוקשות ובאי אהבתה אליו. התחושה הזו משקפת את מרירותו של לנון כלפי חיי הנישואים. מרירות כזו נגעה גם בשיר "Norwegian Wood". חלק מהביטויים המרירים בשיר מיוחסים למקרטני, שתחום היחסים הרומנטי שלו עם ג'יין בא לידי ביטוי ב־"I'm Looking Through You".

הדובר אומר שהוא אוהב את הנערה יותר מדי. היא מאכזבת אותו לעתים תכופות, מפגינה כלפיו יחס צונן ואף קרירות במגע. כשהוא מבקש שתעזוב, היא בוכה ומבטיחה להשתנות. הוא נכנע לה ומאמין לה, למרות שאינו יודע מדוע.

השיר כתוב בסולם דו מינור. "דו מינור" הוא מפתח מוזיקלי שבו המלודיה נשמעת מעט מלנכולית. יש בו מעבר תדיר לסקאלה המקבילה המז'ורית שלה, מי במול מז'ור. "מקבילה מז'ורית" היא אותו טון בסיסי אך בתחושה שמחה יותר. המעבר הזה אופייני לכתיבתם של לנון ומקרטני.

הסולו הסופי דומה לשיר "You've Got Hide Your Love Away". לנון רצה תחושה אינטימית. הוא ביקש שאנחות הצער ונשימותיו ישמעו בבירור. באולפן השיגו זאת באמצעות הצגת דוחס קול מיוחד על קולו של לנון. "דוחס קול" הוא מכשיר שמאזן ומחזק את הקול. לאחר מכן הקליט לנון את התפקיד הקולי שוב.

הפזמון אינו הרבה יותר מהיר מהבית. כדי להעניק לו תחושה דינמית יותר, מקרטני והאריסון ליוו את שירתו של לנון בחזרה קצבית ובקצב כפול על ההברה "tit". החזרה הקצבית הייתה התחכמות פנימית של חברי הלהקה מול המפיק ג'ורג' מרטין, בהמרת "dit" ל"tit" (באנגלית, שד).

'Girl' (בעברית 'נערה') הוא שיר של הביטלס. הכותבים המצוינים הם ג'ון לנון ופול מקרטני. לנון התחיל את השיר בביתו. מקרטני עזר במילים ובמנגינה. השיר יצא בדצמבר 1965 באלבום Rubber Soul.

הזמר בשיר עצוב. הוא מתלונן שהנערה גורמת לו לכאב רגשי. הוא אוהב אותה יותר מדי. היא פוגעת בו ולעתים מתנהגת אליו בקור. כשהוא מבקש שתלך, היא בוכה ומבטיחה להשתנות. הוא מאמין לה ולא מבין למה.

המנגינה כתובה בסולם דו מינור. "סולם" הוא אוסף צלילים בשיר. דו מינור נשמע קצת עצוב. לפעמים עוברים לצליל שמח יותר, מי במול מז'ור. לנון רצה שהאנחות ונשימותיו ישמעו קרובות.

באולפן השתמשו בכלי שנקרא דוחס קול. "דוחס קול" עושה את הקול חזק וברור יותר. אחרי זה הקליטו את השירה שוב. בפזמון חיזקו מקרטני והאריסון את שירתו של לנון כדי לתת קצב.