M60 פטון

M60 פטון הוא טנק מערכה אמריקאי שנכנס לשירות בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20. הטנק שירת גם בצה"ל תחת השם "מגח" ונמצא עד היום בשימוש בצבאות שונים.

ה-M60 הוא האחרון בסדרת טנקים שהתחילה ב‑M26 פרשינג. בסוף שנות ה-50 חיפשו בארצות הברית מחליף ל‑M48. המטרה הייתה להתמודד עם טנקים סובייטיים כמו ה‑T‑55. לכן הוחלט לצייד את הדגם בתותח ראשי בקוטר 105 מילימטר (105 מ"מ, קוטר הקנה של התותח).

עיצובו החיצוני של ה‑M60 דמה ל‑M48. הוא קיבל את צריחון המפקד והמנוע דומים, ותיבת הילוכים כמעט זהה. ההבדל המרכזי היה התותח 105 מ"מ. כניסת הדגם לשירות ב‑1960 הייתה מואצת, ולכן כבר ב‑1963 הופיע דגם משופר.

דגם ה‑M60A1 היה דגם הייצור עד שנות ה‑80. הוא קיבל צריח ארוך יותר ובעל מיגון משופר. השריון הוגבר במעט. במהלך שנות השירות נעשו שינויים נוספים, בעיקר בתחום המיגון והאלקטרוניקה.

ה‑M60A2 היה ניסיון לשלב משגר טילי נ"ט (טילים נגד טנקים) עם תותח גדול של 152 מ"מ. התותח שימש גם כמשגר לטילי MGM-51. התכנון דרש החלפת צריח ומערכות רבות. בפועל המערכת הייתה לא אמינה. התותח והטילים סבלו מאי-דיוק ותקלות שיגור, מה שסיכן את הצוות. כל 525 הטנקים מדגם זה הוסבו לתפקידים אחרים, כמו טנקי גישור, חילוץ והנדסה עם כף דחפור ותותח 165 מ"מ נגד ביצורים.

הגרסה האחרונה נכנסה לשירות ב‑1978. היא איחדה את השיפורים מהגרסאות הקודמות בתוך חבילה סטנדרטית. לא בוצעו שינויים רדיקליים בעיצוב.
טנקים אלה יצאו משרות ביחידות הסדירות בארצות הברית בסוף שנות ה‑90, אך נשארו במילואים ובמשמר הלאומי.

כ‑15,000 טנקי M60 נבנו. הם שירתו בצבאות רבים, בין היתר בגרמניה, טורקיה, ירדן, מצרים, תאילנד ואיראן. ברוב הצבאות הטנקים עברו שדרוגים במנוע, במיגון (כולל מיגון ריאקטיבי, שריון שמפחית פגיעה מפיצוצים) ובמערכות ראיית לילה ובקרת אש.
יש חבילות השבחה רבות. בין המפותחות נמצאות חבילות ישראליות בשם "סברה" ו"סברה II". חבילות אלו כוללות החלפת מנוע, שדרוג מערכות בקרת אש, שינויים בצריח והחלפת התותח ב‑120 מ"מ. כ־200 טנקים טורקיים שודרגו בחלקן על ידי התעשייה הצבאית הישראלית.

M60 פטון הוא טנק גדול מארצות הברית. הטנק נכנס לשירות בשנות ה-60.
הטנק שירת גם בצה"ל וקראו לו "מגח".

המכונה היא חלק מסדרה שהחלה עם M26 פרשינג. בארצות הברית רצו טנק חדש כדי להתמודד עם טנקים של מדינות אחרות.
התותח הראשי היה 105 מ"מ. זה אומר שהקנה של התותח גדול ויכל להפעיל אש חזקה.

המראה החיצוני דמה לטנק הקודם M48. השינוי הבולט היה התותח החזק יותר.
הוא נכנס לשירות במהירות, ובמהרה הופיע דגם משופר.

גרסה זו קיבלה צריח ארוך יותר ושריון מעט חזק יותר.
במהלך השנים שיפרו אותה עוד פעמים.

זוהי גרסה שניסתה להוסיף טילים נגד טנקים.
התותח היה גדול, 152 מ"מ, והוא גם שיגר טילים. זה לא עבד טוב.
בהמשך המהנדסים הפכו את הטנקים האלה לכלים עזר אחרים.

הגרסה האחרונה נכנסה לשירות ב‑1978. היא שילבה את כל השיפורים הקודמים.
בסוף שנות ה‑90 הטנקים יצאו מהשירות הסדיר בארה"ב. הם נשארו במילואים.

נבנו כ‑15,000 טנקים. הם שירתו במדינות רבות, למשל טורקיה, מצרים וגרמניה.
רוב הטנקים שודרגו עם מנועים טובים יותר ושריון נוסף.
יש חבילות שדרוג בשם "סברה" שישראל פיתחה. חלק מהטנקים הטורקיים שודרגו בעזרת חבילה זו.