P53

p53 הוא חלבון מדכא גידולים שמגיב לנזקי DNA.

הוא מקדם אפופטוזה (מוות תאי מתוכנת) או עוצר את גדילת התא, ולכן מכנים אותו "שומר הגנום". p53 הוא גם גורם שעתוק (חלבון שמווסת גנים אחרים) ופועל על גנים שקשורים למחזור התא. כש-p53 לא פעיל, תאים עם DNA פגום עלולים להשתכפל ולפתח גידולים.

במצב רגיל p53 נמצא בציטופלזמה במצב לא פעיל ומעוכב על ידי Mdm2. אחרי עקה כמו קרינה מייננת או חשיפה לחומר מסרטן, החלבון ATM מפעיל את p53. p53 נכנס לגרעין התא ומגרה שעתוק של הגן p21. p21 מעכב קינאזים הכרחיים לשכפול DNA ובכך עוצר שכפול של דנ"א פגום.

ברוב התאים הסרטניים הפעילות של p53 מנוטרלת, לעתים בגלל מוטציה ב-p53 או בגלל חלבון ATM פגום. גן p53 שוכן על כרומוזום 17 בבני אדם. החלבון מורכב מ-393 חומצות אמינו, ומבנהו משתנה כשאינטראקציה עם DNA. p53 התגלה ב-1979; פרופ' ורדה רוטר הייתה בין המגלות. הגן שוכפל לראשונה ב-1983 על ידי פרופ' משה אורן, ותכונותיו האנטי-סרטניות הובהרו ב-1989. בתחילה חשבו שהוא אונקוגן, אך התברר שהוא מדכא גידולים. מוטציות ב-p53 מקושרות בדרך כלל לסרטן.

p53 הוא חלבון חשוב בתאים. הוא עוזר להגן על ה-DNA של התא. אפשר לקרוא לו "שומר הגנום".

כש-DNA נפגם, p53 יכול לעצור את חלוקת התא או לגרום לאפופטוזה (מוות תאי מתוכנת). בדרך כלל הוא שקט בציטופלזמה. חלבון שנקרא Mdm2 עוצר אותו. כשיש נזק, חלבון שנקרא ATM מפעיל את p53. אז p53 נכנס לגרעין ומפעיל את p21. p21 עוצר את המכונות שמשכפלות את ה-DNA.

אם p53 לא עובד או שיש בו שגיאה, תאים עם DNA פגום עלולים להפוך לסרטניים. הגן של p53 נמצא על כרומוזום 17. החלבון כולל 393 חומצות אמינו. p53 התגלה ב-1979, והמדענים הבינו רק ב-1989 שהוא מגן מפני סרטן.