R-7 סמיורקה

R-7 סמיורקה (ברוסית: Р-7 Семёрка; קוד נאט"ו SS-6 Sapwood; כינוי סובייטי 8K71) הוא הטיל הבליסטי הבין־יבשתי (ICBM, טיל שיודע לעבור מרחקים בין יבשות) הראשון בעולם. הטיל שימש גם כבסיס למשגרי לוויינים ופיתוחים חלליים כמו סויוז. הוא היה בשירות ברית המועצות מ־1959 עד 1968, בתקופת המלחמה הקרה.

עבודת הפיתוח החלה ב־1953 ב־OKB‑1. הדרישה הייתה לטיל דו‑שלבי כבד לטווח ארוך. הניסויים הראשונים התקיימו ב־1957. הניסוי הראשון ב־15 במאי כשל; ניסוי מוצלח ארוך של כ־6,000 ק"מ בוצע ב־21 באוגוסט. לאחר מכן הראו הטילים את האפשרות לשגר לוויינים: ספוטניק 1 הוכנס למסלול ב־4 באוקטובר, וספוטניק 2 ב־3 בנובמבר.

המשך הפיתוח הוליד את דגם ה־8K74, שהיה קל יותר ובעל מערכות ניווט ומשאבי דלק משופרים. כך גדל הטווח עד כ־12,000 ק"מ והמטען המירבי עלה עד 5,370 ק"ג. ראש הנפץ נוסה בנובאיה זמליה בסוף שנות החמישים.

אורכו של ה־R‑7 היה כ־34 מטרים, קוטרו כ־3 מטרים ומשקלו כ־280 טון. הטיל היה דו‑שלבי, פועל במנועי חמצן נוזלי וקרוסין (דלק נוזלי). לשיגור הראשוני הוצמדו ארבעה משגרי־צד שהעניקו דחיפה גדולה בתחילת הטיסה. מערכת ההנחיה הייתה אינרציאלית (מערכת שפועלת על מדידות תנועה פנימיות) עם שליטה רדיו ודחפורים קטנים להיגוי.

היחידה הראשונה הופעלה בפלסצק ב־9 בפברואר 1959. טילי R‑7 נחשבו מוגבלים כשיטות נשק: הם יכלו להיות חשופים לגילוי, עלותם הייתה גבוהה והכנתם לשיגור ארכה קרוב ל־20 שעות. הם הוצבו בכמה אתרים בלבד (בעיקר פלסצק ובייקונור) ונשאו מספר מוגבל של ראשי נפץ. לאחר הוצאתם מהשירות הם המשיכו לשמש כשגרי חלל ולפתח מערכות כמו ווסטוק, וואסחוד וסויוז.

R-7 סמיורקה הוא הטיל הבין־יבשתי הראשון. זה אומר טיל שעובר מרחקים ארוכים מאוד.

העיצוב התחיל ב־1953. הטיל טס לראשונה ב־1957. טיסה אחת הצליחה והראתה שאפשר להגיע למאות או אפילו אלפי קילומטרים. הטיל שימש גם כדי לשגר את הלוויין הראשון, ספוטניק.

הטיל היה גדול מאוד. הוא היה באורך כ־34 מטרים ומשקל רב. בתחילת השיגור היו לו ארבעה משגרים חיצוניים קטנים. הוא עבד על דלק נוזלי מאוד קר, וזה חייב הכנות ארוכות לפני שיגור.

הטיל נכנס לשירות ב־1959. היו לו בעיות כמערכת נשק. הוא היה יקר, גלוי מרחוק וקשה להכנה. לכן הוא הוצא משימוש ב־1968. אחרי זה השתמשו ברעיונות שלו לשיגור חלליות כמו סויוז.