טיל בליסטי בין-יבשתי

טיל בליסטי בין-יבשתי (ICBM, ראשי תיבות של Intercontinental Ballistic Missile) הוא טיל בליסטי בעל טווח גדול מאוד, בדרך כלל 5,500 קילומטר ומעלה. הטיל מיועד לרוב לשאת ראש נפץ גרעיני (פצצה חזקה מאוד), ולעתים מספר ראשי נפץ נפרדים שמתקיפים מטרות שונות.

הטילים האלה חשובים אסטרטגית. בגלל הטווח הגדול, הזמן הקצר מהירי עד הפגיעה והקושי ליירטם, הם נחשבים לנכס מרכזי בתקיפות גרעיניות. יחד עם זאת הם יקרים וטכניים מאוד לתכנון, ייצור, אחזקה והפעלה. לכן רק מדינות מסוימות מחזיקות בהם.

תוכניות לטילים כאלה נבדקו כבר במלחמת העולם השנייה. המהנדס הגרמני ורנר פון בראון פיתח את ה-V-2 והטיל שנבדק לתקיפות רחוקות לא נבנה בזמן המלחמה. לאחר המלחמה עברו חלק מהמהנדסים לארצות הברית. בברית המועצות פותח ה-R-7 בידי סרגיי קורולב. בארה"ב הטיל הבין-יבשתי הראשון שהפך מבצעי היה האטלס בשנת 1959. הדגמים הראשונים דרשו משגרים נייחים וגדולים, והיו פגיעים יותר מאשר דגמים מאוחרים.

במהלך שנות ה-60 החלו מדינות גם לפתח מערכות נגד טילים. ההגבלות בין המעצמות נקבעו בחלקן על ידי אמנה משנת 1972. במשך השנים מדינות נוספות פתחו תוכניות: סין, הודו, פקיסטן, קוריאה הצפונית, ויש טענות לגבי תוכנית בישראל (משפחת יריחו).

ב-21 בנובמבר 2024 שוגר לראשונה טיל בליסטי בין-יבשתי לשימוש קרבי, כאשר כוחות רוסיה ירו טיל לעבר העיר דניפרו באוקראינה.

התקדמות טכנולוגית אפשרה הקטנת ראשי הנפץ מבלי לאבד כוחם. לכן כיום נפוצים טילים שנושאים כמה ראשי נפץ מתפצלים, מה שמקשה על מערכות ההגנה ליירטם.

לצי האמריקאי יש 14 צוללות מסוג אוהיו. כל צוללת נושאת 24 טילי Trident II, ולכל טיל כמה ראשי נפץ מתפצלים. גם הצי הרוסי מחזיק בצוללות נושאות טילים. היתרון בצוללות הוא הקושי לאתרן, ולכן הן מהוות חלק ממערך המכאה השני, יכולת לתגובה גם אחרי התקפה ראשונה.

פיתוח הטילים דרבן גם פיתוח של מערכות נגד טילים. מערכת אנטי-טילים הוצבה בארצות הברית בשנות ה-70 והייתה פעילה בשנים 1975, 1976. גם ברית המועצות התקינה את מערכת גאלוש סביב מוסקבה בשנות ה-70.

טיל בליסטי בין-יבשתי (ICBM - ראשי תיבות) הוא טיל שעף רחוק מאוד. הטווח שלו הוא מעל חמשת אלפים קילומטר.

טילים אלה בדרך כלל נושאים ראש נפץ גרעיני. ראש נפץ גרעיני זה פצצה חזקה מאוד.

כבר במלחמת העולם השנייה וורנר פון בראון עבד על טילים. הטיל הגרמני V-2 היה אחד הראשונים. אחרי המלחמה פעלו מדענים גם בארה"ב ובברית המועצות. הסובייטים פיתחו את ה-R-7. בארה"ב הטיל אטלס הפך מבצעי ב-1959.

היום מפתחים טילים שיכולים לשאת כמה ראשי נפץ נפרדים. זה מקשה על ההגנה ליירט את הטיל.

לארצות הברית יש 14 צוללות בשם אוהיו. כל צוללת יכולה לשאת 24 טילי Trident II.
לרוסיה יש גם צוללות נושאות טילים. צוללות קשות למציאה, ולכן הן חשובות אסטרטגית.

כדי להגן על מדינה פותחו מערכות נגד טילים. בארצות הברית הוצבה מערכת בשנות ה-70 והייתה פעילה למשך זמן קצר. גם בברית המועצות הוצבה מערכת סביב מוסקבה באותה תקופה.

ב-21 בנובמבר 2024 נורה לראשונה טיל כזה בקרב, כאשר רוסיה שיגרה טיל לעבר דניפרו באוקראינה.