T1 (תקן)

T1 הוא תקן לקצב העברת מידע של 1.544 Mbps. Mbps פירושו מגה־ביט לשנייה, מדד למהירות ההעברה. התקן נפוץ בעיקר בארצות הברית וביפן. התקן המקביל באירופה נקרא E1 ומהירותו 2.048 Mbps. T1 הוא גם הקצב הנמוך ביותר שבו מטפל ציוד תמסורת כ־SONET (או SDH במערכות אירופיות). SONET/SDH הם פרוטוקולים לטיפול ברשתות תמסורת מהירות.

במקור, המשמעות המדויקת של T1 היא הערוץ הפיזי, הגידים בכבלי הטלפון, שעליו נישא הסיגנל הדיגיטלי שנקרא DS1 (Digital Signal 1). עם הזמן הבלבול בין המושגים T1 ו‑DS1 הלך וגדל.

T1 שימש תחילה כקו נל"ן (קו שכור) לחיבור בין מרכזיות טלפון. הוא יכול לשאת עד 24 שיחות טלפון במקביל בלי דחיסה. סכום ערוצי הקול הזה נותן רוחב פס של 1.536 Mbps, שזאת חלק מהקצב הכולל של 1.544 Mbps. היום משתמשים בקווים כאלה גם לחיבור אינטרנט עבור לקוחות.

היתרון של T1 הוא מהירות קבועה וסימטרית של 1.536 Mbps בהעברה דו‑כיוונית. החיסרון הוא עלות גבוהה יחסית. הסיבה היא שנדרשת תשתית גידים נפרדת בין ציוד התקשורת, ואי‑אפשר לנצל תמיד כבלים קיימים ששירותים אחרים משתמשים בהם.

T1 הוא תקן לקו דיגיטלי שמהירותו 1.544 Mbps. Mbps אומר מהירות במגה‑ביט לשנייה. התקן נפוץ בארצות הברית וביפן. באירופה יש תקן דומה שנקרא E1. מהירותו של E1 היא 2.048 Mbps.

T1 עובד על גידים בכבלי טלפון. הסיגנל שעל הגידים נקרא DS1. בתחילה השתמשו ב‑T1 כדי לחבר מרכזיות טלפון. הוא יכול להעביר עד 24 שיחות טלפון בו‑זמנית. 24 שיחות נותנות יחד רוחב פס של 1.536 Mbps (זה החלק של הנתונים בתוך הקו).

כיום משתמשים ב‑T1 גם לחיבור לאינטרנט. היתרון שלו הוא שהמהירות קבועה ואין ירידות. החיסרון הוא שהוא יקר. זה יקר כי צריך להניח גידים מיוחדים ולא תמיד אפשר להשתמש בכבלים שכבר קיימים.