Plesiochronous Digital Hierarchy

PDH (ראשי תיבות של "היררכיה פלזיוכרונית דיגיטלית") הוא פרוטוקול תקשורת במערכות טלפוניה. המונח פלזיוכרוני מציין שהחלקים ברשת יכולים לעבוד לא מסונכרנים, כלומר לא כולם מתוזמנים בדיוק זה עם זה.

רוב ממשקי PDH משתמשים בזוגות שזורים חשמליים עד קצב של 45 מגהביט לשנייה, או במערכות רדיו מיקרוגל. במקרים נדירים משתמשים גם בסיבים אופטיים בקצב של כ־140 מגהביט לשנייה. טכנולוגיית PDH מוחלפת בהדרגה על ידי SDH.

המימושים האמריקאי והאירופאי שונים מעט ברוחב המסגרות, אך מבוססים על אותו רעיון של רבידה (מיזוג) בין מסגרות נמוכות לגדולות. במימוש ה-E-carrier האירופאי הבסיס הוא מסגרת E1 בקצב 2048 קילו־סיביות לשנייה (קס"ש).
E1 מחולקת ל־30 ערוצי שיחה של 64 קס"ש כל אחד, ועוד 2 ערוצים של 64 קס"ש לאיתות וסינכרון. לחילופין כל מסגרת E1 יכולה לשמש להכנסת נתונים.

כדי לבנות מסגרות גדולות יותר מרבבים (מרבב = התקן שממזג מסגרות) ארבע מסגרות E1 למסגרת אחת. זה נעשה על ידי לקיחת סיביות לסירוגין מכל אחת מהמסגרות והוספת סיביות סנכרון בסוף. המסגרת שנוצרת נקראת E2, בקצב 8,448 קס"ש (בערך 4 מס"ש). באותו אופן מרבבים ארבע E2 כדי לקבל E3 ברוחב של 34 מס"ש. בכל שכבת רבידה נוספים ביטי סנכרון, לכן רוחב הפס גדל יותר מפי ארבע בכל שלב.

חיסרון מרכזי של PDH הוא הצורך ברבידה מפורקת כדי לגשת לערוץ בודד. למשל, כדי לחלץ ערוץ שיחה מתוך E3 יש לפרק קודם את E3 ל־E2, לפצח את ה־E2 ל־E1 ולבסוף להוציא את הערוץ, כל שלב דורש מרבב מתאים.

PDH הוא פרוטוקול להעברת שיחות בטלפון. המילה פלזיוכרוני אומרת שחלקים ברשת לא תמיד מסונכרנים. מסונכרן = עובדים באותו הזמן.

רשתות PDH עובדות בדרך כלל על חוטים מצופים יחד, שנקראים זוגות שזורים. זה יכול להעביר עד 45 מגהביט לשנייה. לפעמים משתמשים בגלי מיקרוגל. לעיתים נדירות משתמשים בסיבים אופטיים להעברת נתונים מהר יותר.

באירופה משתמשים במערכת שנקראת E-carrier. הבסיס הוא מסגרת שנקראת E1. E1 פועלת בקצב 2048 קילו־ביט לשנייה. היא מחולקת ל־30 ערוצים של 64 קילו־ביט ושלושה ערוצים קטנים לאיתות וסנכרון.

כדי ליצור מסגרות גדולות מרבבים ארבע E1 למסגרת אחת. מרבב (מכשיר שממזג ומפריד מסגרות) לוקח סיביות באופן מחזורי מכל E1 ומוסיף סיביות סנכרון. התוצאה נקראת E2. ארבע E2 מרבבות שוב ויוצרות E3.

חיסרון גדול הוא שכדי להוציא ערוץ שיחה אחד מתוך מסגרת גדולה צריך לפרק הרבה שכבות. זה דורש הרבה מרבבים וכלי עבודה נוספים.