XML

XML (ראשי תיבות של eXtensible Markup Language) הוא תקן, כלומר קבוצה של כללים, לקידוד ולייצוג נתונים במחשבים. הוא נועד להקל על החלפת מידע בין מערכות שונות, בלי להכתיב אילו נתונים יש לצרף.

XML שייכת למשפחת שפות הסימון (markup languages), ומבוססת על תקן ישן יותר בשם SGML. התקן נקבע על ידי ה־World Wide Web Consortium (W3C).

XML אינה שפת תכנות: יש לה תחביר ברור, אבל אין לה אוצר מילים מובנה או בקרת זרימה. אפשר לראות בה תבנית ליצירת שפות אחרות, כמו XHTML (גרסה של HTML שעומדת בכללי XML), SVG לגרפיקות ו־XAML לממשקי משתמש.

מבנה המסמך ב־XML מבוסס תגיות (Tags). תגיות מגדירות רכיבי מידע שנקראים אלמנטים (Elements). אלמנט יכול להכיל טקסט או אלמנטים אחרים. לכל תגית אפשר להוסיף תכונות (Attributes), ערכים קצרים שנותנים מידע נוסף על האלמנט.

היישומים המעשיים נרחבים, ובמיוחד בשילוב בין מערכות. לדוגמה, ניתן לייצג "תיק חולה" ב־XML. בית חולים יכול לשלוח קובץ כזה לרופא משפחה, והרופא יקבל את רשימת התרופות והטיפולים בצורה מובנת למערכת שלו. כדי להעביר מסמכים כאלו פותחו תקנים משלימים, כמו SOAP להעברת מסמכי XML ברשת.

מבנה הקובץ יכול להיות מוגדר מראש בקובץ אחר שנקרא Schema (XSD). XSD מנוסח גם הוא ב־XML. בעבר השתמשו ב־DTD, שהיה פורמט שונה להגדרת התחביר.

המפרט מגדיר חמש ישויות מובנות (entity references) שמייצגות תווים מיוחדים שהמפרש של XML יודע לטפל בהם. ישויות נוספות אפשריות, בתנאי שהן מוגדרות בקובץ הגדרת המסמך.

XML (קיצור של eXtensible Markup Language) הוא דרך כתובה למסור מידע שמחשבים יכולים לקרוא. "תקן" אומר כללים ברורים איך לכתוב.

ב־XML משתמשים ב"תגיות". תגיות הן סימנים שמקיפים מידע. למשל, תגית ששם היא שם הפריט. לתגית אפשר לתת גם תכונות. תכונה היא מילה קטנה שנותנת עוד מידע.

XML לא שפת תכנות. זה לא רץ ומבצע פקודות. זה רק שיטה לארגן נתונים.

שימוש חשוב של XML הוא להעביר מידע בין תוכנות. לדוגמה, בית חולים יכול לשלוח מידע על חולה לרופא. כך המידע מגיע מסודר ונקי.

כדי להגדיר איך מסמך נראה משתמשים בקובץ שנקרא Schema או XSD. פעם השתמשו בקובץ אחר בשם DTD.

יש חמש "ישויות" מובנות. ישויות הן תחליפים לתווים מיוחדים שמפרש ה־XML מזהה ומטפל בהם.