אבות ישורון

נולד בשם יחיאל פרלמוטר ב-19 בספטמבר 1904 בעיירה נסכיז' במחוז ווהלין (כיום באוקראינה). גדל בישובים סמוכים ומשפחתו עסקה בעסקים חקלאיים ותעשיית טחנת קמח. בשנת 1925 עלה לארץ בתקופת העלייה הרביעית, כלומר בגל עלייה גדול של יהודים לארץ המנדטורית. בארץ עבד כפועל חקלאי, פועל בניין ושומר בכרמים. ב-1955 התנדב לשמירות ליליות בקיבוץ נחל עוז.

בני משפחתו נרצחו בשואה (השמדת יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה). למרות שפטור מגיל, התנדב ונלחם במלחמת העצמאות כחלק מחטיבת כרמלי, יחידה בצבא בצפון הארץ. המראות במלחמה הובילו אותו לכתוב את השיר "פסח על כוכים", שבו הביע הזדהות עם גורל הפליטים הערביים־פלסטינים. השיר עורר ביקורת קשה, אך אירועים מאוחרים כמו הטבח במעלות ב-1974 שינו חלקית את גישתו והוא התחזק באמונתו בדו‑קיום ושלום.

החל לפרסם שירים כבר ב-1934 בכתב העת "טורים". ספרו הראשון, "על חכמות דרכים", יצא ב-1942 כשהוא חותם בשמו המקורי. בהמשך עיברת את שמו: תחילה הציעו לו "אבות הפניני" והוא לקח לבסוף את השם "אבות ישורון" רשמית ב-1950. ספרים מאוחרים שלו כוללים "רעם" (1961), "שלושים עמ' של אבות ישורון" (1964) ו"זה שם הספר" (1970).
בגיל מבוגר ביקר לעתים בבית מדרשו של האדמו"ר ממודז'יץ בתל אביב. נודע לפני מותו שקיבל את פרס ישראל לשנת תשנ"ב (1992), אך נפטר ב-22 בפברואר 1992 בתל אביב, בגיל 87, כמה שבועות לאחר אשתו פֶּסְיָה. נקבר בבית העלמין קריית שאול. בתו היא העורכת והמתרגמת הלית ישורון. ארכיונו נמצא במכון גנזים בבית אריאלה בתל אביב.

בצעירותו הייתה לו השפעה צנועה על הבמה הספרותית, אך מאז שנות השבעים גדלה השפעתו. משוררים צעירים, ובמיוחד חברי תנועת "סימן קריאה" (חבורה של משוררים צעירים), קידמו את שירתו והביאו לפרסומו המחודש. שירתו מאופיינת בביטוי חם וקרוב, בלשון מרוסקת ובשילובים של יידיש. היה בעל חיבה לבני הארץ הערביים והזדהה לעתים עם גורל הפליטים, תכונות שהשפיעו על תגובות הקהל והמבקרים.

שירתו המאוחרת שונה מסגנונו המוקדם, ורבים ראו בה צמיחה יצירתית שהוליכה לפרסים והכרה תקשורתית.

ב-1952 פרסם במוסף הספרות של עיתון "הארץ" את השיר הארוך "פסח על כוכים". בשיר השווה במפורש בין גורל הפליטים היהודים והערבים. ההשוואה עוררה פולמוס ציבורי קשה והביאה לעתים לנידוי של המשורר בסצנה המקומית. במשך השנים חלק מהמבקרים והחוקרים, ביניהם דן מירון ויוחאי אופנהיימר, חזרו לדון בשיר ולפרש את מעמדו בספרות הישראלית.

כמה משיריו הולחנו ובוצעו על ידי אמנים ישראלים. בין המבצעים ניתן למנות שמות בולטים כמו אלון אולארצ'יק, נורית גלרון וקורין אלאל. ב-2014 יצא אלבום כונן של עיבודים לשיריו בשם "טוב שהעולם גדול" בביצוע אמנים שונים.

ארכיונו שמור במכון גנזים, ארכיון הסופרות והסופרים העבריים, בבית אריאלה בתל אביב.

אבות ישורון נולד ב-1904 בשם יחיאל פרלמוטר. הוא היה משורר. משורר הוא אדם שכותב שירים.
בצעירותו עלה לארץ ב-1925 ועבד בחקלאות ובבניין. משפחתו נרצחה בשואה. השואה היא ההרג של יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה.
במלחמת העצמאות הוא נלחם בצבא, למרות שהיה מבוגר. הוא כתב שירים שמדברים גם על אנשים אחרים שהפכו לפליטים.
הוא שינה את שמו ל"אבות ישורון" רשמית ב-1950. ספרים שלו יצאו בשנים הבאות. הוא נפטר ב-1992 בתל אביב.

בשיריו ישורון השתמש במילים פשוטות וחזקות. הוא שילב מילים מיידיש (שפה יהודית). חלק מהמשוררים הצעירים אהבו אותו מאוד ועזרו לפרסם את شعرיו.

בשיר שפרסם ב-1952 הוא השווה בין גורל היהודים לפליטים הערבים. השיר הזעיק אנשים וגרם לוויכוח גדול. אחרי האירועים הקשים של שנות ה-70 הוא חשב יותר על רעיון השלום והדו‑קיום.

כמה משיריו הולחנו ושומעים אותם בשירים בביצוע אמנים ישראלים. ב-2014 יצא אלבום של שירי‑הוּלחנים לשיריו.

ארכיונו שמור במכון גנזים בתל אביב.