אאבלק הוא סגנון בנייה שבו משלבים אבנים בצבעים שונים, בדרך כלל לבן ואדום. המראה נוצר כששכבות אבן בנויות לסירוגין. המילה בערבית משמעותה "מנומר". המונח נדבך (שכבה של אבנים) מופיע בטכניקה זו.
מקור האבלק באזור אסיה הקטנה, בהרי הטאורוס והזגרוס. שם יש רעידות אדמה תכופות, ולכן התפתחו שיטות בנייה שמאזנות בין יציבות לגמישות. אלסטיות (גמישות) אפשרה למבנה "לנוע" מעט בלי להתמוטט. הרעיון היה לשלב אבנים חזקות עם לבנים מלאכותיות, שהיו גמישות יותר ובולמות זעזועים.
ברעיון דומה מוזכר שילוב חומרים גם בבניית בית המקדש השני בספר עזרא, שם הופיעו נדבכים של אבן לסירוגין עם נדבך של עץ.
הממלוכים, השליטים שהיו באזור בין 1260 ל-1517, הביאו את האבלק לארץ. כאן המצב השתנה: לבנים אדומות לא היו נפוצות, ורעידות האדמה פחות חזקות. לכן נוצר "אבלק מזויף", שילוב של אבנים בצבעים שונים בלי שימוש בלבנים גמישות. כך נותר רק האלמנט האסתטי של הדפוס והצבע.
בירושלים הממלוכים הפכו את האבלק לצורה אמנותית. האבנים הלבנות הן בדרך כלל אבן גיר מקומית. האבנים האדומות הובאו ממחצבות בחברון.
הריכוז הגדול ביותר של אבלק נמצא סביב הר הבית ובדרכים המובילות אליו. דוגמה לבנייה ממלוכית בעיר כוללת מדרסות ושערים בסגנון הזה. לאורך הכותל המערבי נשתמרו קמרונות ועיטורים שבנויים בתשליבי אבנים אדומות ולבנות.
אאבלק הוא דפוס בניה עם אבנים בצבעים שונים. משבצים אבנים אדומות ולבנות בשכבות. נדבך זו שכבה של אבנים.
הטכניקה באה מאזור הרים קטן באסיה. שם יש רעידות אדמה. לכן בנו בתים יציבים אך גם קצת גמישים. שילוב של סוגי אבנים עזר שזה יקרה.
ממלוכים היו השליטים שבאו לכאן לפני מאות שנים והביאו את הסגנון. בארץ לא הייתה גישה ללבנים, אז עשו אבלק רק בציור של אבנים צבעוניות. האבנים הלבנות בירושלים הן אבן גיר. האבנים האדומות הובאו מחברון.
יש הרבה מבנים כאלה סביב הר הבית. גם על הכותל המערבי יש קשתות עם אבנים צבעוניות.
תגובות גולשים