אבנים בכליות

אבנים בכליות או בדרכי השתן הן קריסטלופתיה, מצב שבו מלחים במים של השתן מתגבשים לגבישים קשים.

האבנים בדרך כלל נוצרות בכליות ונעות דרך מערכת השתן. אם האבן קטנה היא יכולה לעבור בלי סימפטומים. אבן גדולה, מעבר לקוטר של 5 מ"מ (לעתים עד לגודל כדור גולף!), עלולה לחסום את השופכן, צינור המוביל שתן מהכליה לבלוטת השתן, ולגרום לכאב חזק בגב התחתון, במפשעה או בבטן. האבן עלולה גם לגרום לדימום בשתן, לבחילה, להקאה ולכאבים בעת מתן שתן. חסימה ממושכת עלולה לפגוע בכליות ודורשת טיפול מהיר.

כאב עז שמקרין מהגב אל המפשעה או לירך הפנימית הוא הסימן המזוהה ביותר. הכאב מגיע בגלים שאורכם 20, 60 דקות, בגלל תנועת שרירים בשופכן שמנסה להוציא את האבן. תסמינים נוספים: דם בשתן, צורך תכוף לתת שתן, חוסר מנוחה, בחילות והקאות.

גורמי סיכון: התייבשות וחוסר שתייה הם מרכזיים. גם השמנה, חוסר פעילות, תזונה עשירה בחלבון מן החי, מלח וסוכרים, נטילת תוספי סידן, תרופות מסוימות, פעילות יתר של בלוטת הפרה־תירואיד (הפרשת סידן מוגברת) ושיגדון מגבירים את הסיכון.

אבחון נעשה לפי התסמינים ובדיקות הדמיה כמו אולטרה-סאונד או CT, לפעמים עם צבע ניגוד. מבצעים בדיקות דם לבחינת קריאטינין, שתנן וסידן. בנוסף מסתכלים בשתן על שברי אבן.

יש סוגים שונים של אבנים לפי הרכב המינרלים שלהן. סוג האבן קשור לגורמים תזונתיים וגנטיים, ולכן חשוב לזהות את ההרכב אחרי שהאבן נלכדת או נבדקת.

אבנים קטנות מ‑5 מ"מ בדרך כלל מטופלות שמרנית: שתייה מרובה, שינויים בתזונה ותרופות שמונעות שקיעה של מלחים. במקרים כואבים נותנים משככי כאבים. בזיהום נותנים אנטיביוטיקה.

אבנים גדולות יותר (במרבית המקרים מעל 6 מ"מ) דורשות התערבות. שיטת טיפול נפוצה ולא פולשנית היא פירוק בגלי קול (ליטוטריפסיה), שבה גלי קול מרסקים את האבן לגרגירים שמופרשים בשתן. דרך אחרת היא אנדוסקופיה: מכשיר דק (כמו טלסקופ) מובל דרך השופכה אל הבלוטה והשופכן, מרסק את האבן ושולף את הפירורים, בלי חיתוך עור. באבנים גדולות ומורכבות מבוצעת פרוצדורה דרך העור אל הכליה, עם ריסוק והוצאה של האבנים. קיימות גישות חדשות נוספות לטיפול, כולל ליטוטריפסי.

אבנים בכליות הן גבישים קשים שמתקבצים במים של השתן.

הכליות הן איברים שמסננים את הדם ומכינים את השתן. אבנים יכולות להיווצר כשאין מספיק נוזלים בגוף.

אבנים יכולות לגרום לכאב חזק בגב או במפשעה. לפעמים יש דם בשתן או בחילה והקאות. הכאב נרשם בגלים כי הגוף מנסה לדחוף את האבן החוצה.

גורמי סיכון חשובים: לא לשתות מספיק מים. גם השמנה ותזונה עשירה במלח וסוכר מעלות סיכוי לאבנים.

מבצעים בדיקות כמו אולטרה-סאונד, בדיקה עם גלי קול, או CT, שהיא סריקת רנטגן מיוחדת. בודקים גם דם ושתן.

יש סוגים שונים של אבנים לפי המרכיבים שלהן. זה נקבע בבדיקה של האבן.

אבנים קטנות עוברות לבד אם שותים הרבה ושותים תרופות. אבנים גדולות נשברות בעזרת גלי קול. אפשר גם להכניס מכשיר דרך צינור השתן ולשבר את האבן ולשלוף את הפירורים. לפעמים נכנסים דרך העור ישירות לכליה כשזה נדרש.