אבראהים פאשא

אבראהים מחמד עלי פאשא (1789, 1848) היה קצין מצרי ובנו של שליט מצרים מוחמד עלי. הוא הוביל כיבושים נגד האימפריה העות'מאנית וכבש את סוריה וארץ־ישראל לזמן קצר.

נולד בקוואלה שבאימפריה העות'מאנית. ב-1805 שלח אביו את אבראהים בן ה־16 כבן־ערובה אל הקפודאן פאשא, אדמירל הצי העות'מאני. כשהכרה בשלטון אביו הושגה, חזר למצרים והשתתף במאבק נגד הממלוכים, לוחמים ששלטו במצרים לפניו.

כשמוחמד עלי יצא לערב להילחם בווהאבים, תנועה דתית ששלטה במכה ובמדינה, השאיר את אבראהים לפקד על מצרים העליונה. ב־1816 מונה למפקד הצבא במזרח ערב.

אבראהים תרגל צעדות מדבר קשות וכבש ב־1818 את המצודה הווהאבית א-דרעיה. למרות קשיי אספקה, ניצח בעקשנות את המנהיג הווהאבי והרס את המצודה.

ב־1824 מונה למושל מוראה (פלופונסוס) וביצע מסע צבאי ביוון במסגרת מלחמת השחרור היוונית. חייליו נתקלו בהתנגדות חזקה והמערב זעזע ממעשי הדיכוי והעבדות שנעשו שם. לאחר התערבות הצי המערבי ואחרים הובס אבראהים וב־1828 נאלץ לעזוב את יוון.

ב־1831 יצא בפקודו של אביו כדי לכבוש את סוריה. הוא כבש את עכו ב־27 במאי 1832, דמשק וניצח בקרבות חשובים בחומס ובקוניה. על פי אמנת קוטהיה, הסכם שקבע זמנית את חלוקת השלטון, הפך לשליט סוריה וארץ־ישראל.
בהתחלה היה פופולרי. אבל המיסוי הכבד והגזרות ששילם על התושבים עוררו מרידה. ב־1838 החלה מלחמה מחודשת עם העות'מאנים; אבראהים ניצח בקרב נזיב ב־1839, אך לחצים בין־לאומיים אילצו אותו להפסיק ולחזור למצרים.

בסוף שלטונו בסוריה התרחשה עלילת הדם של דמשק. יחסו של אבראהים ליהודים היה בדרך כלל סובלני, אך חקירה ופעולות קשות כלפי יהודים דווחו. הקונסול הצרפתי היה מעורב בחקירות ובעינויים. מעורבות הקונסולים הבריטי והאוסטרי הביאה ללחץ על השלטון המצרי ולבסוף לסילוק הממשל המצרי מסוריה.

ב־1831 חצה אבראהים עם צבא גדול את ארץ־ישראל. כבש עזה, רמלה, יפו, חיפה וירושלים ללא קרב, ואת עכו אחרי מצור של שישה חודשים. הוא הביא לארץ עשרות אלפי מצרים, כולל פלאחים, חקלאים, כדי לשקם אזורים ריקים ולבסס נאמנות לשלטונו. שכונות מצריות נוסדו ביפו וביישובים סמוכים.
אבראהים הראה יחס חיובי ליהודים ולנוצרים. יחד עם זאת הטיל על המוסלמים צעדים קשים: אסר נשק וגבה גיוס אחד מכל חמישה צעירים. צעדים אלה וגורמים חיצוניים עוררו את מרד הפלאחים ב־1834. קרבות ומהומות פרצו במקומות שונים. לאחר שהמורדים סירבו להיכנע, פתח אבראהים בעימות צבאי והביס אותם.

בשנות השלושים פנו רבנים ואישי ציבור, כמו הרב צבי הירש קלישר, לברון רוטשילד ולמנהיגים אחרים בבקשה לרכוש חלקים מהארץ וכדי לדון בשאלות דתיות על משילות הקורבנות בבית המקדש. החתם סופר הסתייג מן הרעיון והזהיר מפני פשיטה של זר שאינו מוסלמי על המקומות הקדושים.

אבראהים בילה את שנותיו האחרונות חולה יחסית. ביולי 1848 מונה לעוצר כאשר אביו התדרדר נפשית, ונפטר ב־10 בנובמבר 1848.

על שמו של אבראהים נקראה ספינה מצרית, אבראהים אל-אוול, שנלכדה מאוחר יותר על ידי חיל הים הישראלי במבצע סיני.

אבראהים מחמד עלי פאשא (1789, 1848) היה קצין מצרי ובנו של מוחמד עלי. פאשא (תואר צבאי) פירושו מנהל גדול בצבא.

נולד בקוואלה. כילד נשלח להיות בן־ערובה אצל הקפודאן פאשא (אדמירל, ראש הצי). כשהאב חזק, חזר למצרים והלחם בממלוכים (לוחמים ישנים ששלטו במצרים).

אבראהים נלחם בווהאבים (תנועה דתית ששלטה במכה ובמדינה). ב־1818 הוא כבש את מצודתם במדבר והפסיק את שלטונם.

הוא נשלח ליוון ונלחם בפלופונסוס. אחרי שהיו מתקפות רבות והתערבות של מדינות אחרות, הוא נאלץ לפרוש מיוון.

ב־1831 כבש את סוריה. כבש את עכו ודמשק וניצח בקרבות חשובים. בזכות הסכם קוטהיה (הסכם) הונהג שלטונו בסוריה וארץ־ישראל לזמן מה.

ב־1831 הגיע ארצה עם צבא גדול. כבש ערים כמו יפו, חיפה וירושלים. הוא הביא עמו מפגרים ועובדים ממצרים. הם התיישבו בכפרים ושכונות חדשות.
אבראהים היה אדיב ליהודים ולנוצרים. הוא הטיל מסים כבדים על אחרים. זה גרם למרידות של הפלחים ב־1834. אבראהים נלחם והפסיק את המרד.

בשנת 1840 קרתה עלילת דמשק. אנשים יהודים הושמו בחקירה קשה. הקונסול הצרפתי היה מעורב. בריטים ואוסטרים עזרו ליהודים, והדבר תרם להוצאת המצרים מסוריה.

אבראהים היה חולה בשנים האחרונות. ביולי 1848 מונה לעוצר כשאביו החולה, ונפטר ב־10 בנובמבר 1848.

ספינה מצרית נקראה על שמו, אבראהים אלאול. היא נלכדה במבצע ימי מאוחר יותר.