רבי אברהם וולפנזאן (וולפנזון) נולד בשקלוב שבבלארוס. יש מחלוקת על שנת לידתו: 1783, 1799 או 1804. הוא שימש כדיין, שופט הלכתי של עדת הפרושים בצפת. (הפרושים, קבוצה מתנגדת לתנועת החסידות). היה בין מקימי היישוב היהודי-אשכנזי בארץ ישראל. נפטר בשנת תרט"ו (1854) ונטמן בשיפולי הר הזיתים קרוב ליד אבשלום, בבית העלמין הישן המשותף לאשכנזים ולספרדים.
נישא בבתיה ברינא והיה להם שלושה בנים ובת. שניים מהבנים נהרגו ברעש בצפת. נשארו לו בנו זאב ובתו פייגה טויבה. זאב היה שד"ר, שליח מטעם הקהילה, וגדול בתורה, וגר שנים רבות במאה שערים. מאשתו השנייה, גברת שיינדל, נולדו לו אסתר-מלכה ויהושע. בני המשפחה נישאו לבני משפחות תורניות מקומיות.
לפי מסורת משפחתית, לאחר נישואיו קיבל חלק בהקמת תנועת "חזון ציון", בראשות רבי הלל ריבלין משקלוב, שהייתה קשורה לרעיון של הגר"א (הגאון מוילנה). לפני עלייתו ארצה עלתה שיירה גדולה של כ-70 איש, שחלקם הגיעו כדי להכין את היישוב. בשנת 1808 יצא משקלוב למסע של 13 חודשים, אך לפי מפקדי מונטיפיורי עלה ארצה רק סביב 1834.
ירושלים אז הייתה חולה ומלאת מחלות, ולכן רבים מהעולים ישבו בצפת יחד עם המשפחות שעלו. בצפת נבנו בתי דין, בתי כנסת וישיבה גדולה שבראשה עמד רבי ישראל משקלוב, מחבר פאת השולחן. אחרי רעש הצפון בצפת ב-1837 רבים נטו לעזוב ולרדת לירושלים, בעיקר כשייבשו את הביצות.
כשלושים שנה לפני עליית ההמונים, הגיעו לצפת מספר חסידים. במקום חיכוך גדול בין החסידים והפרושים, נוצרה דומיה ואף חברות. ר' אברהם שיחק תפקיד מרכזי באחדות זו. הוא נתן את בתו פייגה לנישואין לנכדו של בעל התניא, רבי שניאור זלמן שניאורסון בירושלים.
רבי אברהם וולפנזאן נולד בעיירה שקלוב שבבלארוס. לא בטוחים בדיוק מתי, כתריסר שנים במאה ה-18 או תחילת המאה ה-19. הוא היה דיין. (דיין, שופט שעוסק בדיני דת). הוא היה אחד המייסדים של הקהילה האשכנזית בארץ ישראל.
נשוי לבתיה ברינא. היו להם ארבעה ילדים. שני בנים נהרגו ברעש בצפת. נשארו לו זאב ופייגה טויבה. אחר-כך נשא לאשה גם את שיינדל ונולדו לו עוד שני ילדים.
על פי המסורת המשפחתית, הוא הצטרף לתנועה שנקראה "חזון ציון". התנועה הובלה בידי רבי הלל ריבלין משקלוב. לפני עלייתם עלו לכיוון הארץ כ-70 איש כדי להכין מקום לעלייה. הם ישבו בצפת כי ירושלים אז הייתה חולה וקשה להתיישב בה. בצפת היו בתי כנסת ובית ספר גדול לתורה.
כמה חסידים הגיעו לצפת לפני הפרושים. במקום להילחם, הפרושים והחסידים ההתוודעו ויצרו שלום. ר' אברהם עזר בקירוב כשהוא השיא את בתו לפוסק ידוע.
תגובות גולשים