אברהם שפירא (זקן השומרים)

אברהם שפירא (1870, 1965) היה מנהיג שמירה וראש "אגודת השומרים" בפתח תקווה. כינו אותו "זקן השומרים"; חבריו כינוהו "ג'דע" והערבים קראו לו "מיכו". הוא היה בן העלייה הראשונה ובילא רוב חייו בפתח תקווה.

שפירא הוביל את ההגנה על המושבה והשדות כ־30 שנה. ארגונו הרתיע פורעים והגנים רבים מניסיונות גנבה והתקפה. יחד עם זאת שמר על יחסים טובים עם השכנים הערבים. מוטו שזוהה עמו היה "לא להרוג ולא להיהרג". השכנים הערבים כיבדו אותו וביקשו ממנו ליישב סכסוכים ולדבר בשם משפחות מול השלטונות.

שפירא נולד באוקראינה במשפחת רבנים. עלה לארץ מנמל אודסה עם משפחתו בילדותו. אביו היה מהמייסדים של יהוד ומשך קצר לאחר מכן המשפחה עברה לפתח תקווה. שפירא היה פעיל בשמירה עוד בצעירותו. בשנות ה־90 של המאה ה־19 הקים ארגון שמירה וסולל את דרכו כמנהיג. ב־1890 מונה לראש השומרים.

ב־1915 נעצר שפירא בחשד לחברות בארגון ניל"י ולריגול לטובת הבריטים. הוא הוביל בין העצורים שהובאו לכלא בדמשק. לאחר משפט זוכה ושב לפתח תקווה, ונבחר שוב לראש אגודת השומרים. אחרי שחרורו שימש גם כשומר ראשו של חיים ויצמן בביקוריו בארץ.

בשנת 1920, עם הקמת ארגון "ההגנה" (ארגון הגנה יהודי), פירק שפירא את ארגונו והצטרף למסגרת החדשה. המשיך לעסוק בחקלאות ולשמש כחבר בהגנה.

מאורעות תרפ"א (1921) כללו התקפות על מוקדים יהודיים. בפתח תקווה בחרו בשפירא ליו"ר ועד ההגנה. ב־5 במאי התקרב כוח של כ־400 תוקפים מערבית וצפונית. שפירא יצא בראש פרשים כדי לעצור אותם אך נאלצו לסגת, ובמהלך הנסיגה נהרג אבשלום גיסין. חיילים הודים של הצבא הבריטי, מטוס ומכונית משוריינת הגיעו כתגובה ופתחו באש על התוקפים. בסך הכל נפגעו עשרות אנשים; לפי הדיווח נהרגו 28 ערבים ו־4 יהודים. לזכר הנופלים הוקמו אנדרטאות בפתח תקווה.

בשנות החמישים הפך שפירא לדמות מוכרת בטקסים המקומיים. תרם את ביתו של היום ברחוב הרצל 20 לפתח תקווה; הבית משמש כיום ספרייה ומרכז תרבות. פסלו רכוב על סוס ניצב בחזית הבית. שפירא הועמד לראשות ועדה לבירור תביעות נפגעי טבח כפר קאסם, וכתוצאה מכך נערכה סולחה בכפר ב־1957.

מספר אנקדוטות וסיפורים נקשרו בשמו. משפט קצר שאמר בכנס נוער נכנס לזמרים ושירת עם השנים. על שמו נכתבו גם שירים וסיפורים בידי יוצרים שונים.

ב־1913 הקים שפירא סביל (Sabeel), רהט, כלומר מקום מנוחה בצורת סוכה ציבורית, לזכר אמו בילה. הסביל הוצב ליד פרדסו שנמצא באזור התעשייה סגולה. מאוחר יותר, ב־1992, הועבר הסביל למרכז העיר ליד בית ספר נצח בנות.

שפירא נשא את ליבע רחל והיה אב לתשעה ילדים. משפחתו חיה בפתח תקווה והייתה חלק מהחברה המקומית.

אברהם שפירא נולד ב־1870 ונפטר ב־1965. הוא חי רוב ימיו בפתח תקווה. קראו לו "זקן השומרים".

שפירא הוביל קבוצה ששמרה על המושבה. "שומרים" הם אנשים ששומרים על בתים ושדות. הוא רצה למנוע גניבות ולהגן על התושבים. הוא גם שמר על חברות עם השכנים הערבים.

שפירא עלה לארץ בילדותו מנמל אודסה. אביו היה בין מייסדי יישובים. שפירא גדל בפתח תקווה והנהיג שם את השומרים.

בשנת 1915 עצרו אותו בחשד לריגול. ריגול זה הוא חשד שעבד למען מדינה זרה. אחרי משפט זוכה וחזר לנהל את השומרים.

ב־1921 הגיעו תוקפים ליד פתח תקווה. שפירא יצא על סוסים לנסות לעצור אותם. הייתה תקיפה וקרב. חיילים בריטיים והודים הגיעו ועזרו. היו אנשים שנפגעו. לזכר חלק מהנופלים הוקמו אנדרטאות.

בשנים מאוחרות יותר היה שפירא דמות חשובה בעיר. ביתו ברחוב הרצל 20 נתרם לעיר. היום הבית הוא ספרייה ומרכז תרבות. יש פסל שלו רכוב על סוס.

בשנת 1913 הקים שפירא סביל. סביל (Sabeel) זה רהט, מקום ישיבה למנוחה שנבנה לזכר אמו.

שפירא התחתן והיו לו תשעה ילדים.