אגדות החורבן

אגדות החורבן הן אגדות חז"ל, סיפורים מסורתיים של חכמי המשנה והתלמוד, העוסקות בעיקר בחורבן בית המקדש השני (70 לספירה), באירועים שהובילו לחורבן, ובאירועי חורבן ביתר במרד בר כוכבא (135 לספירה). רבות מהאגדות קשורות בתלמוד הבבלי, בפרק החמישי של מסכת גיטין, וגם בתלמוד ירושלמי, במדרש איכה רבה ובמסורות מדרשיות נוספות.

הסיפורים מובאים בעיקר בהקשר של הדין על סיקריקון, חוקים לגבי רכישת אדמות שנלקחו מבעליהן בזמן הכיבוש. אחרי דיון משפטי קצר התלמוד פותח באגדות שחושפות את הסיבות והמקרים שהובילו לחורבן.

הסיפור המפורסם מתחיל בטעות בסעודה: במקום להזמין את אהובו של בעל הסעודה, הוזמן שונאו בר קמצא. כשהבעל הסעודה העליב אותו, בר קמצא נקם בהלשנה לרומאים. התלמוד מציג את המעשה כהתפתחות שהובילה להסלמה ולחורבן.

לפי האגדה הקיסר נירון נקרא להחריב את ירושלים. כשהבין, לפי סימנים שונים, כי יש רצון אלוהי בכך, סירב להיעשות שליח להשמדה וברח כדי להתגייר, ואחריו נטען שצאצאיו היו חכמים יהודים.

הגמרא מתארת פילוג פנימי: בריונים רצו מלחמה, הרבנים חפצו בשלום. הבריונים אף שרפו מחסני תבואה, מה שיצר רעב קשה. סיפור מרתא, אישה עשירה שמתו בתנאים של רעב, ממחיש את הממדים הקשים.

רבן יוחנן בן זכאי נעשה דמות מפתח. בגמרא הוא יוצא מן העיר, מדבר עם אספסיאנוס (המצורף כעת), ומשיג פשרות חשובות: שמירת מרכז הלימוד ביבנה והמשך מסורת התורה אחרי החורבן.

טיטוס נכנס לקדשי־קדשים, קרע את הפרוכת והבזיז את כלי המקדש. לפי האגדה סערה בים והיתוש שתקע במוחו גרם לו לסבל במשך שנים. הסיפור מדגיש גם עונש ונקמה על מעשי בידוי ופגיעה בקדושת המקום.

אגדות נוספות מסבירות חורבנות מקומיות. סיפור על התרנגול והתרנגולת בהר המלך מוביל לעימות ולחורבן עיר גדולה. על חורבן ביתר נאמר כי קרקע המקום כוסתה בדמים, ואירועים אלה משויכים למרד הגדול ולמרד בר כוכבא. בנוסף יש סיפורים אישיים וכואבים על ילדים, נשים וקהילות שנפגעו במהלך המאורעות.

הגמרא מסיימת באגדה על נגר ושולייתו, שמציגה התמוטטות מוסרי חברתית בזמן השבר.

סיפורים נוספים מציגים משפחות שקרסו כלכלית ונשארו בשולי החברה, והדרשות שמלווים אותם מסמנות את ההקשר התיאולוגי והמוסרי לחורבן.

המהר"ל מפראג ופרשנים אחרים ראו בחלק מהאגדות יסוד אמוני־מוסרי. לדעתם חלק מן הסיפורים אינם רק תיעוד היסטורי, אלא גם רמזים מוסריים על חטאי הדור וקשר העם לא-ל ולארץ.

הסרט המאויר הישראלי "אגדת חורבן" מבוסס על מקורות אלה ומשלב מהם מוטיבים וסיפורים.

אגדות החורבן הן סיפורים עתיקים של חכמי היהדות. הן מדברות על חורבן בית המקדש השני ב־70 לספירה. יש גם סיפורים על חורבן ביתר במרד בר כוכבא ב־135 לספירה.

הרבה מהסיפורים מופיעים בתלמוד. התלמוד הוא ספר עם חוקים וסיפורים של העם היהודי.

באגדה אחת היה אירוע בסעודה. בעלי הסעודה הזמין בטעות אדם אחר. האורח המוזמן הושפל ונקם בהלשנה לרומאים. ההלשנה הזו התפתחה לאי-שלום גדול.

רבן יוחנן בן זכאי יצא מירושלים בזמן המצור. הוא דיבר עם המפקד הרומאי וביקש לשמור מקום ללימוד אחרי החורבן. כך נשמרה חכמת ישראל.

טיטוס היה המפקד שכבש את ירושלים. לפי סיפור הוא נכנס למקום הקדוש ונענש בייסורים שנמשכו זמן רב. זהו סיפור שמראה כי פגיעה בקדושה גררה תוצאות.

יש סיפורים על ערים שנחרבו בגלל מרידות ועימותים. על ביתר מסופרת תיאור של הרג רב שנגרם במרד.

הגמרא כוללת גם סיפורים אישיים וקשים על משפחות ואנשים שנפגעו. חלק מהסיפורים מסבירים למה קרה החורבן.

יש גם סרט מאויר בשם "אגדת חורבן" שכולל חלק מהסיפורים.