אגי משעול (נולדה ב-20 באוקטובר 1946) היא משוררת; כלומר, אישה שכותבת שירה.
משעול נולדה בצ'כו סילבאניי שבטרנסילבניה, רומניה. הוריה דיברו הונגרית והיו ניצולי שואה (אנשים ששרדו את השואה). כשהייתה בת ארבע עלו המשפחה לישראל והתיישבו בגדרה. כבר בתיכון החלה לכתוב שירים.
למדה ספרות, תחילה באוניברסיטת בן-גוריון ובשורתל באוניברסיטה העברית בירושלים. קיבלה תואר שני בספרות עברית (לימודים מתקדמים אחרי התואר הראשון).
בשנות השבעים הוציאה שלושה קובצי שירה שהתקבלו בשקט יחסית. החדירה שלה אל מרכז השירה העברית הגיעה ב-1986, כאשר דוד ויינפלד פרסם את קובץ השירים יומן מטע בסדרת שירה בהוצאת כתר. למדה ללמד ספרות ועבדה כמורה בתיכון האזורי באר טוביה.
בשנות התשעים עלתה הפופולריות שלה בקרב מבקרים וקוראים. ב-1995 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. זכתה גם בפרס על שם יהודה עמיחי ובפרס עיריית חולון.
בשנת 2002 שיתפה פעולה עם האמנית איריס קובליו בספר מחברת החלומות, ששילב שירים ועבודות פלסטיות על נושא החלום. באותה תקופה הצטרפה לצוות המרצים במכללת עלמא והמשיכה ללמד שם עד 2008.
פעילויות בולטות נוספות: ב-2004 הועלה המופע ינשופות, תיאטרון תנועה מוזיקלי המבוסס על שיריה. ב-2006 יצא בארצות הברית המבחר Look There בתרגום ליסה כץ. באותה שנה שימשה כמנהלת אמנותית במשכנות שאננים יחד עם פרופ' אריאל הירשפלד. ב-2007 עלו לחנים חדשים לשיריה בפסטיבל ישראל.
המשיכה ללמד במסלולי כתיבה ובאוניברסיטאות שונות. ניהלה את בית-הספר לשירה של הליקון בין 2011 ל-2014 ומנחה סדנאות כתיבה. השתתפה בפסטיבלים רבים בארץ ובחו"ל.
חלק משיריה הולחנו. קורין אלאל הלחינה ועיבדה כמה שירים של משעול; בחלק מאלבומיה מופיעים שירים שלה. גם יהודית רביץ וביצועי אחרים הלחינו שירים שלה.
ב-2018 הועבר ארכיון אישי שלה לספרייה הלאומית בירושלים. הארכיון כולל כתבי יד, טיוטות, תמונות, יומנים אישיים ויומני חלום, ומכתבים שקיבלה מאנשי רוח ומבקרים. מונתה לסופר אורח במכון הישראלי ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית לשנת 2020, 2021.
משעול מתגוררת בכפר מרדכי עם בעלה גיורא, שעוסק בחקלאות. ביתה מאיה היא זמרת-יוצרת. בנה אורי יזם בתחום ההיי-טק, מתרגם ספרים מאנגלית לעברית ומוזיקאי.
זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1995), בפרס על שם יהודה עמיחי ובפרס עיריית חולון.
משעול היא טבעונית (אינה אוכלת מוצרים מהחי) ותומכת בזכויות בעלי חיים. נושא זה חוזר ברבים משיריה. היא מבקרת בתשומת לב את תעשיית הבשר וניסויים בבעלי חיים. השיר אפרוח מורכב מטקסט מנהלי של משרד החקלאות לגבי טיפול באפרוחים בלי ערך כלכלי.
ב-2003 יצא אוסף משיריה שכלל מסה של דן מירון שכותרתה הסיבילה הקומית. מירון ניתח את עולמה השירי של משעול. עם זאת, כמה מבקרים, ביניהם יצחק לאור וגבריאל מוקד, הציבו סימני שאלה לגבי מעמדה המרכזי וקראו לה משוררת מן השורה השנייה.
אגי משעול נולדה ב-20 באוקטובר 1946. היא כותבת שירים. כותבת שירים = משוררת.
נולדה ברומניה במשפחה יהודית שהצליחה לשרוד את השואה. ניצולי שואה = אנשים ששרדו את המלחמה הגדולה. כשהייתה בת ארבע עלו לישראל. המשפחה התיישבה בגדרה. כבר בתיכון היא כתבה שירים.
למדה ספרות באוניברסיטה וקיבלה תואר מתקדם בספרות עברית.
בתחילת דרכה הוציאה כמה ספרי שירה שקיבלו מעט תשומת לב. ב-1986 יצא קובץ חשוב שלה בשם יומן מטע והתחילו להבחין בה יותר.
היא גרה בכפר מרדכי עם בעלה גיורא שעובד בחקלאות. בתה מאיה היא זמרת. בנה אורי עובד בטכנולוגיה וגם מתרגם ומנגן.
ב-1995 קיבלה פרס חשוב מהמדינה. כמה שיריה הולחנו ושוררו על ידי זמרים ידועים.
אגי משעול היא טבעונית. טבעונית = אדם שלא אוכל בשר או מוצרי חלב. היא כותבת שירים על זכויות בעלי חיים. יש שיר בשם אפרוח שמבוסס על הוראות חקלאיות.
ב-2003 יצא אוסף שירים שלה עם מאמר מסכם מאת חוקר ספרות. היו גם מבקרים שאמרו שהיא לא במרכז ההתרחשות הספרותית.
תגובות גולשים