אגם בלטון

אגם בלטון (בהונגרית: Balaton; בגרמנית: Plattensee) הוא האגם הגדול במרכז אירופה. שטחו כ-592 קמ"ר. בהונגריה, שאין לה חוף לים, מהווה הבלטון את מוקד התיירות הפנימית והבינלאומית.

גדתו הצפונית הררית, באזור הרי הבקון, ידועה בגידול גפני יין. העיר המרכזית בצד זה היא בלטונפירד. על חצי האי טיהאן שבצד הצפוני נמצאים אתרים היסטוריים והוא משאיר מעבר מים צר ברוחב כ־1.5 ק"מ.

הגדת הדרומית מישורית. שם נמצאת העיר הקיט שיופוק והנה מוצא תעלת שיו (Sió), תעלה מלאכותית, כלומר תעלה שנבנתה על ידי אדם, שמנקזת עודפי המים לדנובה. בהונגרית נהוג לכנות את הבלטון "tenger", מילה שפירושה "ים".

הבלטון הוא אגם צעיר גאולוגית. הוא נוצר לפני כמיליון שנים, בתחילה כשרשרת אגמים שהתחברו עם הזמן. מי האגם מכילים אחוז יחסית גבוה של גופרית, יסוד שמעניק ריח אופייני, אך חלש יותר מריח מעיינות חמים.

יש עדויות להתיישבות כבר בתקופת האבן (תקופה קדומה שבה חיו בני אדם עם כלי אבן). ברומאים נקרא האגם Lacus Pelso והוקם נמל בחופו הדרומי. בתקופת השלטון המדיארי הפך האזור למרכזי: נוסדו כפרים, טירות ומנזרים.

השם "בלטון" נובע מסרבית עתיקה ופירושו "אגם בוצי". במאות ה-16 וה-17 שימש האגם מחסום טבעי במאבקים בין העות'מאנים וההבסבורגים; בסוף התקופה כבשוהו העות'מאנים והרסו יישובים בסביבתו.

במאה ה-18 נבנו בתי קיט מפוארים. במאה ה-19 הפכו בלטונפירד והוויז לעיירות נופש. סלילת מסילת הברזל מבודפשט (1861 דרומה, 1908 צפונה) חיזקה את תיירות הביניים והמעמד העליון. במרץ 1945 נערכה סביב האגם מתקפת אגם בלטון, התקפה צבאית משמעותית בסוף מלחמת העולם השנייה.

בתקופת הונגריה הקומוניסטית פותחו אתרי נופש עממיים. אחרי 1989 רבים מהם הוסבו לבתי אירוח ומלונות.

הבלטון משנה את מזג האוויר המקומי. סביבתו מקבלת כ-600 מ"מ גשם יותר מאזורי פנים מרוחקים. מזג האוויר בדרך כלל מעונן והטמפרטורות מתונות יותר מאשר ברוב הונגריה. בחורפים רבים מכוסה האגם בקרח.

כלכלת האזור נשענת בעיקר על תיירות פנימית ובין-לאומית, במיוחד מאוסטריה וגרמניה וכן ממדינות השכנות. מתפתחת גם חקלאות אורגנית שממשיכה מסורות חקלאיות, בעיקר בגידול בעלי חיים וייצור יין, ומקדמת תיירות אקולוגית.

מעבורת תיירים; מראה טיפוסי של עיירה בגדה הדרומית (פוניוד); תצפית מטיהאן בגדה הצפונית.

אגם בלטון הוא האגם הגדול במרכז אירופה. שטחו כ-592 קמ"ר. אנשים בהונגריה אוהבים לבוא לבילוי לידו.

גדתו הצפונית הררית ויש שם כרמי יין. העיר הגדולה בצד זה נקראת בלטונפירד. חצי האי טיהאן יוצר נתיב מים צר של כ־1.5 ק"מ.

הגדת הדרומית מישורית. לידיה נמצאת שיופוק. שם יוצאת תעלת שיו (Sió), תעלה מלאכותית, שזה ערוץ מים שבנו אנשים, והיא מנקזת מים לדנובה.

האגם נוצר לפני כמיליון שנים. בתחילה היו כאן כמה אגמים שנחברו יחד.
מי האגם מכילים גופרית. גופרית היא חומר שגורם לריח מיוחד, אבל הריח חלש.

אנשים חיו באזור מאז תקופת האבן. תקופת האבן היא זמן רחוק שבו השתמשו בכלי אבן. ברומאים קראו לאגם Lacus Pelso והקימו נמל בדרום.

השם "בלטון" מגיע מסרבית עתיקה ופירושו "אגם בוצי". במאה ה-16 התחוללו קרבות סביב האגם בין העות'מאנים וההבסבורגים. מאוחר יותר נבנו במקום בתי קיץ לבני אצולה ועיירות נופש.

בשנת 1945 נערכה באזור מתקפה גדולה במלחמת העולם השנייה. אחרי תקופת הקומוניזם הפכו אתרי נופש רבים לבתי אירוח ומלונות.

האגם מביא יותר גשם לאזור, כ-600 מילימטרים יותר. מזג האוויר בדרך כלל מעונן והטמפרטורות מתונות. בחורף לעתים מכוסה האגם בקרח.

אנשים באזור מתפרנסים בעיקר מתיירות. מבקרים מגיעים מאוסטריה וגרמניה ועוד. יש גם חוות אורגניות ומטעי יין. פעילות זו קוראת תיירות אקולוגית, כלומר תיירות ששומרת על הטבע.

מעבורת תיירים; עיירה טיפוסית בגדה הדרומית; מראה מטיהאן.