אדוארד הראשון, מלך אנגליה

אדוארד הראשון לבית פלנטג'נט (1239, 1307) שלט באנגליה מ-1272 עד 1307. בנו הבכור של הנרי השלישי, היה מעורב מוקדם בפוליטיקה המלכותית. בתחילה תמך בברונים הרפורמיסטים ובתקנות אוקספורד, אך אחר כך חזר לצד המלכותי במלחמת הברונים השנייה. לאחר שנתפס כבול, נמלט וניצח את המורדים בהנהגת סימון דה מונפור בקרב אוושם ב-1265. ב-1270 יצא למסע הצלב התשיעי לארץ ישראל וחזר לאנגליה ולהכתרה ב-1274.

אדוארד השקיע רבות ברפורמות ממשל ומשפט. באמצעות חקירות מקיפות (מאה המגילות ופרוצדורות ה-Quo warranto, חקירה על מקור הזכויות), קבע אילו חירויות פיאודליות נובעות מהכתר. חוקה וחוקים כמו וסטמינסטר קידמו סדרת כללים למשפט הקניין והפלילי. הוא חיזק את כוח המלוכה ושלט באמצעות פרלמנט שבו נכחו גם נציגים מעיריות ומחוזות; פרלמנט 1295 נחשב לציון דרך בשל ייצוג רחב יותר.

מבחינה צבאית־טריטוריאלית פעל אדוארד רבות. נגד ויילס: במערכות 1276, 1277 וב-1282, 1283 כבש את ויילס, חיסל את נסיכותה העצמאית והקים טירות מבוצרות רבות. תכנון הטירות ושיטת המבצר שלו אימצו רעיונות מזרחיים והפכו לסמל לשליטה אנגלית. נגד סקוטלנד: לאחר משבר ירושה ב-1290 טען לסוזרניות והכניס את סקוטלנד להשפעה אנגלית. פלישותיו ב-1296 ובשנות ה-90 הובילו לסדרה של מרידות סקוטיות ולמלחמת העצמאות הסקוטית הראשונה.

במדיניות החוץ ניהל אדוארד מעורבות בגסקוניה (דרום‑מערב צרפת), ניהל משאים ומתנים עם ממלכות אירופה וניסה לקדם מסע צלב כולל, אך כישלון כיבוש העכו ב-1291 סיים תקוות אלה. כלכלית חיזק את מערכת המטבע והסדיר מכסים על צמר. דרישותיו הכבדות למימון מלחמות הלחיצו את החברה והאצולה.

מדיניותו כלפי היהודים נחשבת לגזעית ומזיקה: הטלות מס כבדות, מעצרים והוצאות להורג של מנהיגים יהודיים, ולבסוף גירוש כל יהודי אנגליה ב-1290. גירוש זה שימש גם כאמצעי לגיוס כספים מהמגנומנטים.

דמותו הציבורית: אדוארד נודע כמפקד קשוח ושמרן, שלט באי־פופולריות אך גם בכבוד בשל כישוריו הצבאיים והחוקתיים. הוא איחד סמכויות מלכותיות, חיזק את המשפט הממלכתי וביסס את הפרלמנט ככלי לתמיכה במיסוי. עם זאת, האמצעים הקשים שלו בויילס ובסקוטלנד והגירוש של יהודי אנגליה העמידו אותו במוקד ביקורת היסטורית. מת ב-7 ביולי 1307 בזמן מסע צבאי נגד מתנגדי הברוס בסקוטלנד. המשיך אחריו בנו אדוארד השני.

אדוארד הראשון נולד ב-1239. הוא היה בנו של הנרי השלישי. שמו של המלך באנגלית: Edward I. כינו אותו "לונגשאנקס" בגלל רגליו הארוכות.

הוא נלחם במלחמות בתוך אנגליה. נתפס כבן ערובה, נמלט וניצח בקרב אוושם ב-1265. אחרי כן יצא למסע צלב לארץ ישראל וחזר להיות המלך בשנת 1274.

אדוארד שינה חוקים. הוא בדק מי הבעלים של אדמות, כדי לדעת מה שייך למלך ומה לא. הוא חיזק את בית המשפט ואת הפרלמנט, שם ישבו גם נציגים מאזורים שונים.

הוא כבש את ויילס ובנה שם טירות גדולות וחזקות. הטירות עזרו לו לשלוט באזור.

הוא גם רצה לשלוט בסקוטלנד. זה גרם למלחמות ארוכות עם הסקוטים. המאבק נמשך גם אחרי מותו.

אדוארד גרש את כל היהודים מאנגליה ב-1290. זאת פעולה קשה שהשפיעה על חיי אנשים רבים.

הוא מת ב-1307 בזמן מסע צבאי. אחרי מותו עלה לשלטון בנו, אדוארד השני.