אדם זאב הוא יצור מיתולוגי, אדם שיכול להפוך לזאב, לפעמים רק בליל ירח מלא. יש גם צורות ביניים המשלבות תכונות אנושיות וזאביות. לפי האמונות, ההפיכה נגרמת על ידי קסם אפל, קללה או נשיכה של אדם זאב אחר. היצורים הללו מופיעים בפולקלור (מסורת עממית) האירופאי ונדדו לספרות פנטזיה וקולנוע.
הפחד מאנשי זאב קיים מאז העת העתיקה והסיפורים נפוצים במדינות רבות באירופה, בין השאר בצרפת, גרמניה, רומניה, רוסיה, יוון, אנגליה ואיטליה. במיתולוגיה הרומית סיפור ליקאון (Lycaon) הוא דוגמה מוקדמת: הוא הוסב לזאב כעונש מהאל יופיטר בגלל מעשה אכילה וזעם.
בלוחמים הנורדיים היו 'ברסרקרים', לוחמים שנכנסו לאקסטזה של קרב ועטו עור חיות. סוג אחד מהם נקרא Úlfheðinn, לוחם שנשא תכונות זאב. תיאורים היסטוריים רואים בהם מקור לחלק מהאגדות על שינוי צורה.
באמונות מסוימות, למשל בארמניה, סופרו סיפורים על נשים שנענשו ומשתנות לזאבות למשך שנים. במאה ה-16 בצרפת נערכו משפטים רבים על אנשי זאב. לעתים נרשמו הודאות מפורטות, אך גם פסקי דין שקבעו שפעמים מדובר בהיסטריה או הזיות.
אגדות נוספות כללו אמונות עממיות כמו המנהג שבן שביעי במשפחה עלול להפוך לאדם זאב, מה שנפוץ בגליציה ובדרום אמריקה והביא לפעמים להתעללות בילדים. בארגנטינה נתקן חוק ב-1920 כדי לעצור את ההשפעות הקשות של אמונה זו.
בפולקלור תוארו שיטות שונות להפיכה: חגור חגורת עור זאב, משיחת גוף במשחה קסומה, או שתיית מים מהמקום שבו דרכה חיה. באזכורים מסוימים מוזכרת גם האמונה בבן שביעי כגורם להפיכה. הטקסט מזכיר גם שיטות להסרת צורת הזאב, אך לא מפרט אותן.
בספרות יהודית־אשכנזית של ימי הביניים יש אזכורים של היצור. חלק מההסברים הושפעו מספרות נוצרית מהמאה ה-12. רבינו אפרים הציע פירוש מיוחד שבו בנימין תואר כאדם זאב, ושלפי פירושיו אפר (אפר של מזבח) יכולה לרפאו. בסיפורים חסידיים מופיע גם סיפור על המושג ווקילאק (מילה שמקורה בפולנית) ועל מאבק במכשף שלבש צורת זאב.
הדמות המשורטטת של האדם זאב נמצאת בסיפורים, ברומנים של פנטזיה ובקולנוע המודרני. תפיסות כמו הריגת אדם זאב באמצעות קליע מכסף התפתחו יותר בז'אנר הפנטזיה מאשר באמונה העממית העתיקה.
אדם זאב הוא יצור בדיוני. בדיוני פירושו לא אמיתי.
זהו אדם שיכול להפוך לזאב. לפעמים זה קורה בליל ירח מלא.
יש סיפורים בהם האדם נשאר תמיד בזאב. יש גם צורת ביניים, חלק אדם וחלק זאב.
סיפורי אנשי זאב היו ברבות מדינות אירופה, כמו צרפת, גרמניה ורוסיה. בסיפור רומי עתיק נקרא ליקאון. האל יופיטר הפך אותו לזאב כעונש.
בלוחמים נורדיים היו שעפו על הקרב והלבישו פרוות חיות. חלקם נראו כ'זאבי-אדם'.
בחלק מהאגדות נאמר שאישה שהורשעה חיה זמן מה כפזורה של זאבה ופוגעת בילדים. זה מסופר בעדינות.
לפעמים האמינו שבני משפחה מסוימים, כמו הבן השביעי, יכולים להפוך.
באגדות היו מספר דרכים להפוך: לחגור חגורת עור זאב, למרוח משחה, או לשתות מים מקודקוד רגל של חיה. הטקסט מזכיר גם דרכים לחזור לצורת אדם אך לא מפרט.
בספרות יהודית יש אזכורים לאנשי זאב. רבנים מסוימים העלו הסברים ותיארוך של סיפורים כאלה.
במספר סיפורים חסידיים מוזכר מאבק במכשף שלבש צורת זאב.
היום אנשים כותבים על אנשי זאב בספרים ובסרטים. סיפורים אלה מעוררים דמיון ואפקטים מפחידים לפעמים.
תגובות גולשים