אדמונד הנרי היינמן אלנבי נולד ב-23 באפריל 1861 באנגליה. הוא היה קצין בצבא הבריטי וידוע כמפקד שכבש את ארץ ישראל וירושלים במלחמת העולם הראשונה. על שמו נקראים רחובות וכיכרות בערים שונות בישראל.
אלנבי התחנך בבתי ספר צבאיים ובשירות החיל הפרשים (כוחות שרכבו על סוסים) החל ב-1882. ניסיונו בפרשים השפיע על הקריירה שלו במשך שנים רבות.
במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19 שירת בדרום אפריקה ובאירן. במלחמת הבורים (1899, 1902) לחם וחזר לבריטניה בדרגת קולונל. לאחר מכן פיקד על יחידות פרשים וקיבל תפקידים פיקודיים עד לפני מלחמת העולם הראשונה.
בתחילת המלחמה פיקד על דיוויזיית הפרשים ה-1 וחיל הפרשים של חיל המשלוח לצרפת. ב-1915 פיקד על הקורפוס ה-5 ובשנת 1916 הוביל את הארמייה השלישית, אך הוחלף אחרי כישלון בניסיונות לפרוץ בקיץ 1917.
ב-27 ביוני 1917 מונה למפקד העליון של חיל המשלוח המצרי. תפקידו היה להגן על תעלת סואץ ולפתוח חזית נגד הטורקים ממזרח למצרים. הוא נתמך במידה מסוימת בעבודתו על ידי תומכים כמו תומאס אדוארד לורנס (לורנס איש ערב).
אלנבי שינה את הרוח בצבא על ידי דרישות ברורות ממפקדים וקצינים. לאחר ארגון מחדש ניצח בקרב עזה השלישי והתקדם לבאר שבע. החיילים המשיכו צפונה וכבשו את ירושלים לאחר שהעות'מאנים פינו אותה בדצמבר 1917.
למרות היותו מפקד פרשים, אלנבי ירד מסוסו ונכנס לירושלים ברגל ב-11 בדצמבר 1917 דרך שער יפו. המהלך נעשה ככבוד לעיר הקדושה ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים. מיד לאחר מכן הוכרז על משטר צבאי זמני, ובו הובהר כי יישמרו המקומות הקדושים.
הקהילה היהודית בירושלים קיימה ב-24 במאי 1918 קבלת פנים חגיגית לאלנבי. נכחו בה מנהיגים מקומיים, נושאי משרה ונאומים הוקראו; אלנבי קיבל מתנות והוקרה.
לאחר תוספת כוחות באוגוסט 1918 חודשה המתקפה. במבצעי הטעייה ופריצות קו קרב מגידו (19, 21 בספטמבר 1918) נפרץ קו הטורקים. זה נחשב לקרב הפרשים הגדול והאחרון בהיסטוריה. צבאו של אלנבי התקדם במהירות: דמשק נכבשה ב-1 באוקטובר, חלב ב-25 באוקטובר, והאימפריה העות'מאנית נכנעה ב-30 באוקטובר 1918.
ב-1917 נהרג בנו מייקל בקרב בחזית המערבית.
אלנבי קיבל את דרגת פילדמרשל בשנת 1919. ב-6 באוגוסט 1919 הוענק לו תואר האצולה הוויקונט אלנבי ממגידו. במשך השנים שימש כנציב העליון של מצרים וסודאן עד 1925. תפקיד זה (נציב עליון) פירושו נציג בריטי שמנהל את ענייני המדינות הללו.
בתקופת כהונתו במצרים היה מעורב במשבר קשה בעקבות רצח נציב בריטי מקומי ב-1924. אלנבי הגביה את הטון מול השלטונות המצריים והועבר מתפקידו לפני פתרון מלא.
לאחר 1925 עסק בדיג, במסעות ובמחקר ציפורים. ביקר בטקסים ציבוריים בארץ ישראל וקיבל כבודים שונים. אלנבי נפטר בלונדון ב-14 במאי 1936 בגיל 75.
לאחר כיבוש ירושלים הכריז על משטר צבאי זמני, שנועד להבטיח סדר וביטחון. ההכרזה עודדה תושבים להמשיך בעיסוקיהם החוקיים ללא הפרעה. בנוסף הורה להגן על כל המקומות הקדושים של שלוש הדתות, ולשמור על מנהגים ומסורות דתיות כפי שהיו.
אדמונד אלנבי נולד ב-23 באפריל 1861 באנגליה. הוא היה קצין בצבא הבריטי. הוא ידוע כמי שהביא את הבריטים לירושלים ב-1917.
אלנבי למד בבתי ספר צבאיים. הוא שירת בחיל הפרשים (כוחות שרכבו על סוסים).
הוא לחם בדרום אפריקה ובמלחמות לפני מלחמת העולם הראשונה. זה הכין אותו לתפקידים גדולים יותר.
בתחילה פיקד על יחידות בחזית המערבית. אחרי כמה תפקידים הועבר למצרים ב-1917 כדי להילחם בטורקים.
כמפקד אז הוא הגן על תעלת סואץ. אחרי קרבות כבש את באר שבע והתקדם לירושלים.
אלנבי ירד מסוסו ונכנס לירושלים ברגל ב-11 בדצמבר 1917. זה נעשה כדי לכבד את העיר הקדושה לשלוש הדתות.
בספטמבר 1918 היו קרבות גדולים במגידו. הקרבות שברו את הקו העות'מאני. דמשק נכבשה באוקטובר 1918, והמלחמה באזור הסתיימה בסוף אוקטובר.
אלנבי קיבל תארים חשובים. הוא שירת כנציב עליון (המנהל הבריטי) של מצרים וסודאן עד 1925. אחר כך אהב דיג ומחקר ציפורים. הוא נפטר ב-14 במאי 1936.
לאחר הכיבוש הכריז על משטר צבאי (שלטון של הצבא). הוא ביקש שאנשים ימשיכו בעבודתם. הוא הבטיח לשמור על המקומות הקדושים של שלוש הדתות.
תגובות גולשים