אדריכלות מצרים העתיקה התפתחה במשך כ-שלושת אלפים השנים של הציוויליזציה המצרית. היא כוללת סגנונות שונים, אך מאופיינת בקווים משותפים ברורים. המונומנטים המפורסמים ביותר הם הפירמידות והספינקס, לצד מקדשים, ארמונות, קברים ומבצרים.
המבנים המונומנטליים נשענו על שיטת עמוד־ומשקוף (עמודים התומכים בקורות) וגגות שטוחים. לעתים הם הוצבו בקשרים אסטרונומיים, כלומר מיושרים לאירועים שמימיים כמו שוויון או היפוך.
החומרים העיקריים היו לבני בוץ (לבנים שיובשו בשמש) ואבן, בעיקר אבן גיר, אבן חול וגרניט. אבן שמרה בעיקר למקדשים ולקברים, בעוד שלבנים שימשו לבניינים פשוטים וחומות. לב הפּירמידות נבנה מאבן מקומית או מלבני בוץ; מעטפת הפירמידות נעשתה מאבנים שהובלו מרחוק, כגון אבן גיר מטורה וגרניט ממצרים העליונה. בתים נבנו מבוץ הנילוס, שנאסף, הונח בתבניות ויובש בשמש.
ערים רבות נעלמו כשנתיבי הנילוס השתנו או כשהלבנים שימשו כדשן. עם זאת, אקלים היבש שימר מבנים מסוימים.
קירות, עמודים וכניסות כוסו בציורי קיר, גילופים והירוגליפים (כתב תמונתי). המוטיבים סימוליים כוללים חרפושית, דיסקת שמש, נשר, עלי פפירוס ולוטוס. הקישוטים עוזרים להבין את חיי היום־יום, מעמדות וחגיגות המצרים הקדמונים.
העמודים המצריים לעתים קרובות גולפו בדמות צרורות קנים או פרחים, כגון פפירוס ולוטוס. המקור הצורני נובע מעמודים שנבנו מקנים בדורות מוקדמים. במקדש כרנך יש אולם היפוסטיל גדול עם מאות עמודים, חלקם בגובה של עד כ-24 מטרים.
היו שלושה סוגי גנים: גני מקדש, גנים פרטיים וגני ירק. בגנים נטעו עצים ופרחים, היו בריכות נוי עם חבצלות ודגים, וגידלו פרי וירק. השקיה בוצעה ידנית או באמצעות שאיבה מבארות.
מסטבות הן קברים מלכותיים ששימשו בשושלות המוקדמות; צורתן התפתחה בהדרגה והובילה לפירמידה המדורגת. הפירמידה המדורגת בסקארה, המיוחסת לאדריכל אמחותפ, היא האנדרטה המונומנטלית העתיקה ביותר במצרים.
בסביבות תקופת שלטונו של סנפרו הופיעו ניסיונות עיצוב חדשים. בדהשור נבנו הפירמידה המדורגת ושתיים שנחשבות לניסיונות הראשונים בפירמידה עם משטחים ישרים: הפירמידה העקמומית (ה"בנט") והפירמידה האדומה.
בגיזה נמצאות שלוש הפירמידות הגדולות של השושלת הרביעית: ח'ופו (הפירמידה הגדולה), חאפרעה (שקשורה גם לספינקס) ומנכאורע. פירמידת ח'ופו הושלמה ככל הנראה סביב שנת 2580 לפנה"ס והיא הגדולה מבין כולן. הספינקס הגדול חצוב בסלע גיר ומוצב כשומר של האתר.
בתקופה זו נבנו מקדשים גדולים ומורכבים. בנייתם תוכננה כציר טקסי מהנילוס אל ההיכל הפנימי, שם התקיימו הטקסים הדתיים.
המקדשים שמרו על סימטריה וציר ברור. מבנה טיפוסי כלל פילון (שער גדול), חצרות, שדרות עמודים והיכל פנימי. מקדש כרנך ולוקסור הם דוגמאות חשובות.
מקדש לוקסור הוקם בעיקר בתקופת אמנחותפ השלישי. רעמסס השני הוסיף פילון גבוה של 24 מטרים, פסלים קולוסאליים ואובליסק. מתחם זה הכיל שדרת תהלוכה ועמודים עם כותרות פפירוס.
מתחם ענק שכלל את מקדש אמון-רע וחלקים רבים נוספים. מבנים רבים הותוספו על ידי פרעונים במשך מאות שנים. אולם ההיפוסטיל הוא אחד המאפיינים המרשימים באתר, עם עמודים רבי־ממדים וכתובות רבות.
רעמסס השני בנה מקדש־מפעל ליד תבאי למענו. בו נחצב פסל קולוסאלי שלו, ובאתר נמצאו גם תבליטים המתארים ניצחונות צבאיים. המתחם הכיל גם חדרים לשירותים ציבוריים וכלכליים.
מקדש השמור היטב בעיר אדפו מוקדש לאל הורוס. בנייתו החלה בשנת 237 לפנה"ס והסתיימה ב-57 לפנה"ס.
המקדש נבנה בידי סתי הראשון ורעמסס השני בסביבות 1284, 1264 לפנה"ס. בשנים 1964, 1968 הועבר כולו לאתר חדש בבלוקים שלמים, במסגרת מבצע שימור גדול.
במהלך הממלכה החדשה החל פרקטיקה חדשה: קבורה בקברים חצובים בסלע בעמק המלכים, קרובים לתבאי. הקברים תוכננו כמנהרות וחדרי קבורה, והקירות עוטרו בציורים וטקסטים עבור העולם שאחרי המוות.
האמונות והבניינים של מצרים העתיקה נשמרו על ידי מבנים גדולים.
הם עשו אותם במשך כאלפי שנים.
מצרים השתמשו בלבני בוץ. לבני בוץ הם לבנים שעשויות מבוץ ומייבשים אותן בשמש.
הם גם השתמשו באבן קשה, כמו אבן גיר וגרניט.
אבנים חשובות הובלו מרחוק כדי לכסות מבנים גדולים.
הפירמידות הן קברים ענקיים למלכים. פירמידת המדרגות בסקארה מיוחסת לאדריכל אמחותפ. היא נבנתה כמו סדרת מדרגות ערומות.
בגיזה יש שלוש פירמידות גדולות. הפירמידה הגדולה של ח'ופו היא הגדולה מכולן.
הספינקס הוא פסל אריה עם ראש אדם. הוא עומד ליד הפירמידות.
המקדש הוא מקום פולחן. יש בו שערים, חצרות, עמודים והיכל פנימי.
כרנך ולוקסור הם מקדשים מפורסמים.
עמודים רבים נראים כמו צמחי פפירוס ולוטוס. הם מעוטרים ויכלו להיות צבועים.
המצרים גידלו גנים עם עצים, פרחים ובריכות דגים.
יש שם חבצלות מים ופרחים ריחניים.
אבו סימבל נבנה על ידי סתי הראשון ורעמסס השני.
בשנים 1964, 1968 פירקו את המקדש לבלוקים והעבירו אותו למקום חדש.
לעתים מלכים נקברו בקברים חצובים בסלע בעמק המלכים.
הקברים היו מוסתרים כדי לשמור על הגופות.
הבניינים והמוטיבים עוזרים לנו ללמוד על חיי היום־יום והאמונות של המצרים הקדמונים.
תגובות גולשים