מצרים העתיקה הייתה ציוויליזציה עשירה בצפון-מזרח אפריקה, שהתמקמה לאורך נהר הנילוס (נהר מרכזי). היא התאחדה סביב 3100 לפנה"ס כשפרעה אחד שלט בשתי הממלכות, לפי המסורת של מנס/נערמר. תושביה קראו לארצם קמט, "האדמה השחורה", על שם האדמה הפורייה של גדות הנילוס.
הנילוס אפשר חקלאות יציבה כי הציף מדי שנה והשאיר אדמה פוריה. על בסיס זה התפתחו כפרים ואז ערים ומדינה. בהיסטוריה המצרית ניכרים שלבים ארוכים של ממשל חזק, שנקראים "ממלכות", ותקופות־ביניים שבהן הייתה חלשה או מפולגת.
אוכלוסיות חקלאיות קטנות התפתחו בעמק הנילוס. תרבויות כמו הבדרית ונקאדה פיתחו כלי חרס, נחושת ומסחר עם האזורים השכנים. בסוף התקופה הזו התחילו להופיע סמלים כתובים שהובילו בסופו של דבר להירוגליפים (כתב של ציורים ששימש לכתיבה).
בערך ב-3000 לפנה"ס ביסדו השליטים הראשונים את העיר ממפיס כבירתם. מוסד המלוכה והבירוקרטיה גיבשו שלטון מרכזי שמנע כאוס ולאפשר פרויקטים גדולים כמו קברי־ממשל (מסטבות) ומקדשים.
בתקופה זו נבנו הפירמידות הגדולות בגיזה והספינקס. השלטון המרכזי ארגן מסים, פרויקטים חקלאיים ובנייה. בסוף התקופה נחלש המרכז ושלטון נומארכים (מושלים אזוריים) הוביל לתקופת ביניים ראשונה.
מדינות אזוריות התעצמו, אך גם פרחה תרבות מקומית עם אמנות וספרות חדשה. לבסוף איחדו שוב את הארץ והחלו את הממלכה התיכונה.
שלטון יציב, פרויקטים להשבחת השדות והשקיה, וכיבושים לנוביה (אזור עשיר בזהב). ספרות ואמנות פרחו. מאוחרים יותר פעילויות בנייה ושיטפונות כבדו על הכלכלה והובילו לשלטון חוץ בתקופת הביניים השנייה.
לקראת סוף השושלות הגיעו מתיישבים כנענים בדלתא, ה"חיקסוס", שהכניסו מרכבה וסוס למלחמה. לבסוף ערי תבאי שיחררו את מצרים מהחיקסוס והחלו את הממלכה החדשה.
זו תקופת השיא של מצרים: פרעונים כמו תחותמס ושליטים אחרים ביססו אימפריה ששלטה בנוביה ובחלקים מהלבנט. פרעונים בנו מקדשים ענקיים בכרנך ואבו סימבל. בתקופה זו גם התרחבו מסעות מלחמה וסחר רחב עם אזורים מרוחקים.
לאחר דעיכה ממושכת נכבשה מצרים על ידי אימפריות זרות: אשורים, פרסים, ומאוחר יותר אלכסנדר מוקדון שהקים את השושלת התלמית. השושלת התלמית השאירה חותם הלניסטי ואלכסנדריה הפכה למרכז למידה. ב-30 לפנה"ס הפכה מצרים לפרובינקיה רומאית. האימפריות הללו השפיעו על התרבות, אך גם שמרו סממנים מצריים.
הנצרות התפתחה במצרים במאה ה-1 לספירה. מאבקים דתיים וחקיקה אסרו פולחנים פגאניים. במאה ה-7 נכבשה מצרים על ידי הכיבוש המוסלמי (642 לספירה), שסימן את סיום התקופה שנקראת בדרך כלל "מצרים העתיקה".
הפרעה (המלך) היה ראש המדינה והצבא. בירוקרטיה של פקידים וסופרים ניהלה מסים, אחזקת תבואה והקצאת עבודה. המקדשים החזיקו אדמות וניהלו אחוזות גדולות. הכלכלה התבססה על עודפי תבואה מהנילוס, ששימשו תשלום ושימור בעת בצורת.
החברה היוותה מדרג: פרעה וצמרת, כוהנים, פקידים וסופרים, אמנים, בעלי מלאכה ואיכרים. לאנשים מכל המעמדות היו זכויות משפטיות יחסיות ואף האיכר יכל לערער על פקידים. בתי דין ומשפטים פעלו במקומות שונים.
החקלאות נסמכה על מחזור השיטפון של הנילוס - זריעה, השקיה וקציר. גידלו חיטה, שעורה, פשתה ופירות. גם בעלי חיים כמו בקר, כבש, חזירים, סוסים וחתולים שימשו לפרנסה ולחיי היומיום.
השפה המצרית השתנתה במשך אלפי שנים ונרשמה בהירוגליפים (כתב ציורי רשמי), בהיראטית ובדמוטית. מאוחר יותר התפתח הקופטית, שבאמצעותו נשמרה שפה מצרית בליטורגיה.
המצרים פיתחו טכניקות בנייה לחציבה ולמדידה, פיאנס (זכוכית־חמר), ידע רפואי שימושי וטכניקות חניטה. בפזמונים מתמטיים הם ביצעו חישובים לצורכי בנייה וחקלאות.
הדת המצרית הייתה פוליתאיסטית (אמונה בריבוי אלים). הפרעה פעל כמתווך בין האלים והעם. אמונה בחיי נצח ובמשפט לאחר המוות גרמה לטקסי קבורה מורכבים, חניטה וספרי מתים.
האמנות, האדריכלות והכתב המצרי השפיעו תרבותית על אזורים רבים. תגליות עתיקות הובילו לאגיפטולוגיה ולמחקרים מודרניים. אתרים כמו הפירמידות וכרנך ממשיכים למשוך עניין עולמי.
מצרים העתיקה הייתה ארץ ליד נהר הנילוס (נהר גדול). האנשים חיו ליד הנהר בגלל האדמה הפורייה.
לפני אלפי שנים התחילו כפרים. לאחר זמן רב התאחדו ושלט פרעה (מלך).
אנשים למדו לגדל תבואה ולתפור כלי חרס. הם גם סחרו עם ארצות רחוקות.
בזמן זה בנו פירמידות - מבנים משוקעים מאבן. הפרעה נקבר שם.
הפרעונים הפכו חזקים. הם בנו מקדשים גדולים כמו כרנך ואבו סימבל.
מצרים נכבשה על ידי מלכים זרים, כמו אלכסנדר מוקדון. אחר כך רומאים שלטו במצרים.
במאה השביעית נכבשה מצרים על ידי המוסלמים. זו היתה נקודת סיום לתקופה העתיקה.
האיכרים גדלו חיטה ושעורה. הם השתמשו במים מהנילוס להשקות את השדות. היו גם פרות, כבשים וחתולים.
המצרים כתבו בהירוגליפים (ציורים עם משמעות). הם גם עשו אמנות ופסלים יפים.
המצרים האמינו באלים וחשבו שיש חיים אחרי המוות. לכן הכינו קברים וחניטו את הגופות.
הפירמידות והמקדשים עדיין עומדים. חוקרים לומדים מהם על חיי המצרים הקדמונים.
תגובות גולשים