אדרית שחורת-כיפה, הידועה גם כאדרית מצויה (Somateria mollissima), היא ברווז ימי נודד ממשפחת הברווזיים. היא חיה בלהקות גדולות של מאות עד אלפים ומבצעת נדידה עונתית בחצי הכדור הצפוני ולעיתים לאזור הארקטי.
האדרית קשורה לבתי גידול ימיים. היא מקננת בחופי הארקטי והתת-ארקטי ומשתתפת בשלוש רצועות אוקיינוס: הארקטי הצפוני, האטלנטי והפאסיפי. היא נוהגת לבקר בכפים, באיים מרוחקים ובשרטונים כדי לשחר מזון. בחורף מעדיפה אזורים צפוניים של הים הפתוח.
המין מצוי באזורים רבים בצפון אירופה, באיסלנד, בגרינלנד, בקנדה ובארצות הברית. נדירות של פריטים תועדה גם במקומות מרוחקים יותר, כולל ישראל.
בקניית הרבייה היא נפוצה לאורך חופי צפון אמריקה הצפונית; תת-מינים שונים נודדים דרומה בחורף עד פלורידה ואיים באוקיינוס השקט.
האדריות מקננות בדרך כלל בסלעי חוף ובטונדרה, באיים מרוחקים עם מעט טורפים. הקנים מוסתרים בעשב גבוה. ידועים גם מקרים של בני‑כלאיים עם אדרית מלכותית במקומות מחייה חופפים.
אורכה של האדרית כ-53, 60 ס״מ. משקלה הממוצע כ-1,800 גרם, וטווח המשקל נע בין 850 ל-3,025 גרם, לפי מין ועונה.
הזכר הבוגר בולט בניצוי שחור בתחתית הגוף ובלבן בגב ובכנפיים. ראשו לבן עם כיפה שחורה וצידי הראש בעלי ברקת ירקרקה. הנקבה חומה ומפוספסת, צבע שמסייע לה בתחבויות. הנוצות של שני המינים מתפתחות עד סוף שלוש השנים הראשונות, ולכן בלהקה אפשר לראות מופעים שונים של גיל אחד.
האדרית מונוגמית, היא יוצרת זוגות עונתיים (מונוגמיה היא זוגיות עונתית או מתמשכת). החיזור באביב פעיל; הזכר משמיע קריאות מסוימות כדי למשוך את הנקבה. הנקבות בוגרות מינית בערך בגיל שנתיים, והזכרים בערך בגיל שלוש.
הקן מוכן בתחילת הקיץ כשהקרח נמס. הנקבה מרטטת נוצות שת (eider-down) מגופה כדי לרפד את הקן. היא מטילה בממוצע 4, 5 ביצים (טווח 2, 8). צבע הביצים נע בין חום-צהבהב לירוק-זית. הדגירה נמשכת כ-25 ימים מהטלת הביצה השנייה, והנקבה דגה לבדה. שיעור הבקיעה עומד על כ-50%. הגוזלים עוזבים את הקן כעבור 30, 50 ימים.
האדרית ניזונה בעיקר מרכיכות (חלזונות ומסתמכים על צדפות), קווצי עור, סרטנאים ומספר קטן של דגי גרם. היא בולעת את הטרף בשלמותו והעיכול המכני נעשה בזפק (איבר במערכת העיכול). צלילת שיחור המזון נעשית לעומקים של כ-3, 20 מטרים. בלהקות צוללים מנהיגי הלהקה תחילה והאחרים מחקים אותם, כדי לחסוך באנרגיה. שיחור נעשה בפרקים של 15, 30 דקות; בהפסקות הלהקות נעות ליבשה לעיכול ומנוחה. בחורף, כשהאור קצר, הן מקצצות את הפעילות או משפרות את כישורי הציד כדי למצוא מזון גדול יותר.
האדריות חברותיות מאוד; הרבה פעילויות נעשות בלהקות גדולות. בעונת הרבייה ניתן לשמוע קריאות חיזור של אלפי פריטים יחד. הנקבות צוברות שומן לפני החיזור, כי במהלך הדגירה הן לא יוצאות לשחר מזון. אחרי בקיעת הגוזלים, הנקבה מטפלת בצאצאים ועליה לנוח ולהתכונן לנדידה.
הזכרים נודדים צפונה לחידוש נוצות (מוּלטינג, החלפת נוצות), ובתקופה זו אינם יכולים לעוף, לכן בוחרים אתרי מולטינג עם מזון זמין ומעט טורפים.
נוצות השת של האדריות ידועות כחומר חימום יקר ערך. ציד וניצול למטרות בשר ונוצות פגעו באוכלוסיות בעבר. חקיקה להגנה על עופות נודדים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 וסדרות תקנות שבאו אחריה סייעו לייצוב האוכלוסיות.
הערכה עולמית משנת 2007 העניקה כ-1,000,000 פריטים. המגמה העולמית נחשבת יציבה עם שינויים אזוריים. נמצאו ירידות משמעותיות בחלקים בצפון אלסקה ובמערב קנדה בין 1976 ל-1996, ועליות באזורים כמו הנהר סנט לורנס ובמזרח ארצות הברית בעשורים קודמים. המאה ה-19 הראתה דעיכה מקומית בשל איסוף יתר של ביצים וציד. כיום מעקב רציף של אוכלוסיות החורף נחוץ לשימור המין ולמניעת איום עתידי.
אדרית שחורת-כיפה היא ברווז ימי גדול. שמה המדעי הוא Somateria mollissima.
האדרית חיה בחופים קרים של הארקטי והים הפתוח. היא מטיילת בלהקות גדולות. אפשר למצוא אותה בקנדה, באיסלנד, בגרינלנד ובחופים של צפון אירופה וארצות הברית. לעיתים רחוקות מגיעה למדינות אחרות.
האדרית גדולה - כ-53, 60 סנטימטר. הזכר לבן ושחור עם כיפה שחורה. הנקבה חומה ומפוספסת. הצבעים של הנקבות עוזרים להן להסתתר.
האדרית יוצרת זוגות בכל עונה. הנקבה מרפדת את הקן בנוצות רכות שנקראות שבט/נוצות שת (נוצות חמות במיוחד). היא מטילה בדרך כלל 4, 5 ביצים. הדגירה נעשית על ידי הנקבה כ-25 ימים. הגוזלים עוזבים את הקן אחרי כ-30, 50 ימים.
האדרית אוכלת צדפות, סרטנאים וחסרי חוליות ימיים. היא צוללת לעומק של 3, 20 מטר כדי לשחר מזון. היא בולעת את הטרף בשלמותו.
האדריות חיות בלהקות גדולות ולעיתים נשמעים אלפי קולות חיזור יחד. נוצות השת שלהן משמשות לבגדים וחמימות. בעבר ציד ופגיעה בחופים פגעו בהן. חוקים ושמירה עזרו לאוכלוסיות להתייצב.
תגובות גולשים