אה"מ דרדנוט

אה"מ דרדנוט (HMS Dreadnought) הייתה אוניית מערכה בריטית מהשנים הראשונות של המאה ה-20. היא נחשבת למהפכנית כי שינתה את התפיסה של בניית אוניות מלחמה: חימוש עיקרי אחיד של תותחים גדולים בלבד ("all-big-gun"), והנעה בטורבינות קיטור, מנועים חדשים שהפכו אותה למהירה במיוחד. לפני דרדנוט היו אוניות "פרה-דרדנוט" שנשאו תותחים בגדלים שונים, מה שעמד בפניקשיי תצפית ותיקון אש.

דרדנוט קיבלה את רעיון ה"חימוש העיקרי האחיד" שהתפתח בראשית המאה. צורתה כללה תותחים עיקריים בקוטר אחיד, מה שהקל על כיוון הירי ותיקוני אש. בנוסף, הטורבינות סיפקו מהירות גבוהה יותר מאשר מנועי הקיטור הישנים.

בפרה-דרדנוט היו תותחים בגדלים שונים. בגלל זה קשה היה להבין מאיזה תותח באו הפגזים בזמן קרב, ולקבוע תיקון מדויק לירי.

ב-1884 הומצאה טורבינת הקיטור על ידי צ'ארלס פרסונס. טורבינה היא מכונה שמייצרת כוח מסיבוב קיטור. ניסוי של ספינה בשם טורביניה הראה מהירויות גבוהות מאוד, והובילו להחלטה להניע אוניות בטורבינות.

הרעיון של אוניית מערכה עם תותחים כבדים אחידים ובריחה מחימוש משני הוצג בראשית המאה ה-20. היתרון היה יכולת קרב מטווח רחוק, הרחק מטווחי טורפדות, כלי נשק מסוכן לאוניות גדולות. התפיסה הוצעה בידי מתכננים שונים, ובהמשך נכנסה ליישום מעשי.

ניסיון קרבי במלחמת רוסיה, יפן הוכיח כי התותחים הכבדים הם הנשק העיקרי. מדינות כמו יפן וארצות הברית החלו לפתח דגמים דומים, ודרדנוט הופיעה בקונטקסט זה כחזקה ומודרנית.

אדמירל ג'קי פישר הוביל את התכנון בבריטניה. שדרית דרדנוט הונחה באוקטובר 1905 בבניין המלכותי בפורטסמות'. הבנייה הושלמה במהירות: ההשקה בפברואר 1906 והכניסה לשירות בדצמבר 1906.

דרדנוט הונעה בטורבינות קיטור והייתה ייחודית בשילוב מהירות גבוהה עם חימוש כבד. היא נועדה להעסיק יריבים מטווחים גדולים ולהימנע מהתקרבות לטווח של חימוש משני או טורפדות.

לדרדנוט היו חמישה צריחים זוגיים של תותחים בקוטר אחיד (12 אינץ', 305 מ"מ). חלק מהצריחים יכלו לירות רק לצדדים, ולכן לא ניתן היה לירות את כל עשרת התותחים אל מטרה אחת. היתרון של קוטר אחיד היה שהפגזים נפלו במקבץ דומה, מה שאיפשר תיקון מדויק של הירי.

בדרדנוט הותקנו אמצעים להעברת נתוני ירי חשמלית אל הצריחים. הוקם חדר תשדורות במרכז האונייה עם מחשב אנלוגי מכני לחישובי ירי. הותקן גם מכוון (director) שסייע בירי סימולטני של כל התותחים.

בין השינויים היו ביטול המעברים האורכיים התחת סיפון לשיפור החוזק, והעברת מגורי הקצינים לקדמת האונייה כדי לקרבם לעמדות הפעולה.

פישר דחק בצי לצבור פלדה ולעצב גוף אונייה זריז. דרדנוט הורידה את עליונותן של אוניות ישנות והובילה למרוץ חימוש בין הציים. בנייתה המהירה והיכולות שבאמצעותה עוררו דאגה אצל מדינות אחרות.

דרדנוט הייתה אוניית הדגל של צי הבית בשנים 1907, 1912. במהלך מלחמת העולם הראשונה נצטיינה בנגיעה ובהטבעת צוללת גרמנית, U-29, ב-18 במרץ 1915, הישג יוצא דופן. היא גם הוחזרה לשירות ושימשה בשייטות שונות, אך החמיצה את קרב יוטלנד.

לאחר המלחמה הושמה דרדנוט ברזרבה בפברואר 1919. נמכרה לגריטה במאי 1921 ופורקה בשנים שלאחר מכן.

אה"מ דרדנוט הייתה אוניית מערכה בריטית חשובה. "אוניית מערכה" היא אונייה גדולה ללחימה בים.

היא נבנתה בתחילת המאה העשרים והייתה שונה מכל אונייה שקיימת אז.

לפני דרדנוט היו תותחים בגדלים שונים. זה היה מבלבל לתצפיתנים, אנשים שבודקים לאן הפגזים נופלים.

דרדנוט הונעה בטורבינות קיטור. "טורבינה" היא מכונה שנעה בזכות קיטור.
זה נתן לה מהירות גדולה.

היא הייתה "כל-החימוש-גדול", רק תותחים גדולים אחידים. זה עזר לירות בדיוק מרחוק.

מדינות אחרות ראו שזה עובד והחלו לבנות אוניות דומות.

אדמירל פישר דחף לבנות אותה. השדרית הונחה ב-1905 והאונייה הושקה ב-1906.

דרדנוט הייתה מהירה וחזקה. היא יכלה להיטלטל מהר מבלי להיפגע בקלות.

היו לה חמישה צריחים, בכל אחד שני תותחים. כל התותחים היו באותו קוטר, 12 אינץ'. זה עזר לירות מדויק.

התקינו אמצעים חשמליים להעברת נתוני הירי. היה חדר מרכזי שעזר לכוון את התותחים.

שיפרו את המבנה כדי שיהיה חזק יותר. העבירו חלקים כדי שאנשי הצוות יהיו קרובים לעבודה.

בנו אותה מהר מדי. זה שכנע מדינות אחרות לבנות אוניות חדשות.

ב-1915 דרדנוט פגעה בטעות וצדה צוללת גרמנית בשם U-29, עד שהיא טבעה. זה נדיר מאוד.

אחרי המלחמה הונחה ברזרבה ב-1919. בשנת 1921 נמכרה לגריטה. בשנת 1923 פורקה לחלקים.