אהבה

אהבה היא קבוצה של רגשות וחוויות הקשורים לחיבה עזה, לרצון קרבה ודאגה לטובת האחר. אוהבים יכולים להיות בני-אדם, בעלי־חיים, מקומות, חפצים ורעיונות. אהבה יכולה לכלול דאגה, תשוקה, קנאה ולעיתים גם רכושנות או אובססיביות. אהבה שלא מומשה לעתים כואבת ונושא זה מופיע בשירה ובדרמה לאורך ההיסטוריה.

אהבה רומנטית היא צורך עז בקירבה גופנית ונפשית. היא לרוב כוללת משיכה מינית, אך קיימות גם צורות רומנטיות בלי משיכה מינית, ואהבה אפלטונית שהיא חיבה עמוקה ללא מימוש מיני. אהבה רומנטית מופיעה רבות בתנ"ך, במיתולוגיות ובתרבויות שונות, ומשמשת השראה לאומנות ולספרות.

פסיכולוגים מבחינים בין חיבה (אהבה רגועה ובת־משמרת) לאהבה רומנטית (סערתית ועם תשוקה). בחיבה יש יציבות פחות קנאה; באהבה רומנטית יש דינמיקה חזקה, פנטזיה וקנאה. שיעורי הגירושין עולים בחברות שבהן מצפים לנישואין על בסיס רומנטיקה בלבד, כי תחושות רומנטיות נחלשות עם הזמן.

תאוריות מסבירות התאהבות בדרכים שונות. תאוריית העוררות המשולבת (transfer או "שכטר") אומרת שעירור פיזיולוגי יכול להיות מיוחס לבן־זוג ולחזק התאהבות. ניסוי פשוט הראה כי זוגות שצפו בסרט פעולה הביעו יותר סימני חיבה לאחר הסרט. גם הערכה עצמית משפיעה: אנשים נוטים לחפש פרטנרים המקנים תגמול דומה למה שיש להם להציע. תחושת החליפין ההוגן חשובה לשימור היחסים.

תאוריה פסיכולוגית מדגישה שאנשים מאמצים חלקים מהתכונות של בן־זוגם. כשמאוהבים, קשה להפריד בין תכונות אישיות שלך ואלו של האחר.

סטרנברג הציע "המודל המשולש": אינטימיות (קרבה רגשית), תשוקה (רצון מיני ורגשי) ומחוייבות. שילובים שונים של המרכיבים יוצרים סוגי אהבה שונים. פסיכולוגים אחרים סיווגו סוגים כמו אהבה לוהטת (תשוקה), אהבת חברים (חברות עמוקה) ואהבה רכושנית.

פרויד חקר כיצד דחפים מיניים וחוויות ילדות משפיעים על בחירת בן־זוג. הוא תיאר דפוסים נפוצים שבהם משיכה קשורה לזיכרונות ומשברים מוקדמים בילדות.

כימיקלים במוח והורמונים מעורבים בהרגשות של התאהבות: אסטרוגן וטסטוסטרון בקשר לתשוקה; אדרנלין ונוירואדרנלין בעוררות; סרוטונין ברמות נמוכות מקושר להתנהגות אובססיבית; אוקסיטוצין ווזופרסין תורמים לקשרים ארוכי טווח. פרומונים מסוימים עלולים להשפיע על משיכה, אך המנגנון אינו ברור. עם הזמן השפעת הכימיקלים מתמתנת והקשר עלול להתייצב בדומה לידידות.

מחקרים מראים שזוגות מפנימים מערכת זיכרון משותפת. אהבה יכולה לגרום לזהותנים ולזיכרונות להתערבב בין שני בני־הזוג.

הוגים רבים פרשנו אהבה: אפלטון דיבר על רצון להוליד בתוך היופי ומיתוס הנפש התאומה; שפינוזה ראה אהבה כשמחה המלווה רעיון חיצוני; פרום תיאר אהבה כאמנות שניתן ללמוד ולפתח. סטנדל תיאר התאהבות כהקרנת דמיונות על האחר.

האהבה נוכחת בכל צורות האמנות, שירים, ציורים, פסלים ותיאטרון. במאות האחרונות השתנו ייצוגי האהבה: מהרבה פעמים המדונה והאם, לעבר תיאורים ארוטיים וחושניים במאה ה-19 וה-20.

מיתולוגיה ייחסה כוח לארוס/קופידון כגורם למשיכה ולמערכות יחסים; דימויים אלה חזרו בהיסטוריה האמנותית.

במאה ה-19 הוצגו באמנות יותר סצנות של אהבה ארוטית בין נשים וגברים צעירים. במאה ה-20 הייצוגים נעשו חושניים יותר.

שירים בעידן המודרני עוסקים רבות באהבה בצורותיה. משוררים ומלחינים תלויים ברגשות אלו כדי ליצור יצירות שהציבור מזדהה איתן.

ביהדות יש מצוות ואידיאות רבות הקשורות לאהבה: אהבת האדם, אהבת הגר (האחר), אהבת ה' ואהבת הזולת. מצוות כמו "ואהבת לרעך כמוך" מורות להתנהג בחמלה ובכבוד כלפי הזולת ולמלא פעולות מעשיות כמו ביקור חולים וניחום אבלים.

מסורת חז"ל והרמב"ם מדגישות כי אהבה לזולת כוללת מעשים פרקטיים של דאגה, כבוד והגינות. יש למנוע פגיעה ולהתאפק במקום שיפוט או נקמה.

אהבת האל נחשבת במקרא למצווה מרכזית. הרמב"ם כתב שהדרך הנכונה לעבוד את האל היא מתוך אהבה והבנה, ולא רק מתוך יראה או פחד.

חז"ל מבחינים בין אהבה שמבוססת על תועלת ותנאים (כמו תשוקה חולפת) לאהבה נטולת תמורה, שאינה נובעת מתועלת חיצונית. אהבה שאינה תלויה בדבר נחשבת בעיני המסורת לעליונה וארוכה טווח.

אהבה היא רגשות של חיבה ודאגה. אוהבים אנשים, חיות, מקומות ולפעמים רעיונות.

אהבה רומנטית היא רצון להיות קרוב לאדם מיוחד. לפעמים יש גם משיכה גופנית. יש גם אהבה בלי משיכה, כמו חברות עמוקה.

חוקרים מבחינים בין חיבה שקטה לאהבה סוערת. אהבה סוערת מלווה בהרבה רגשות חזקים.

לפעמים הערות פיזיות ורגשיות מבלבלות אותנו וגורמות להתאהבות. גם ההערכה לעצמנו משפיעה על מי נמשוך אליו.

הגוף מייצר חומרים כימיים שנותנים תחושת שמחה והתרגשות. אוקסיטוצין הוא הורמון שעוזר לקשר להחזיק לאורך זמן. אחרי תקופה, התחושות יכולות להירגע.

זוגות שמחים זוכרים דברים יחד ועוזרים זה לזו לזכור.

פילוסופים ומשוררים הרבה דיברו על אהבה. יש סיפורים ישנים על "נפש תאומה" שמחפשים אחד את השני.

שירים, ציורים וסיפורים עוסקים באהבה הרבה. גם שירים מודרניים מדברים על רגשות אלה.

ביהדות אומרים: "ואהבת לרעך כמוך". זה אומר שאוהבים ומכבדים אחרים, ועוזרים להם כשצריך.

ביהדות יש גם מצווה לאהוב את אלוהים. זה אומר להתקרב אליו בלב וללמוד מעשיו.

יש אהבה שמבוססת על מה שמקבלים ממישהו. ויש אהבה שנותנת ללא תנאים. חז"ל העריכו אהבה שאינה תלויה בדבר יותר.