אהרון נימצוביץ' (בלטבית: Ārons Ņimcovičs; גם Aron Niemzowitsch) (7.11.1886, 16.3.1935) היה רב-אמן יהודי-לטבי, סופר שחמט משפיע ומנהיג האסכולה ההיפרמודרנית. הוא חבר בהיכל התהילה העולמי של השחמט.
נימצוביץ' נולד בריגה במשפחה יהודית עשירה. למד לשחק שחמט מאביו. המשפחה התגוררה בדווינסק ב־1897. ב־1904 נסע לברלין ללמוד פילוסופיה, אך הפנה את חייו לשחמט מקצועני. זכה במקום הראשון במינכן 1906.
לאחר שנים קשות סביב מלחמת העולם הראשונה, עבר לקופנהגן בסביבות 1920, 1922 וקיבל אזרחות דנית. המעבר לדנמרק סימן את עלייתו לצמרת העולמית. נפטר ב־1935 בסנטוריום בקופנהגן מדלקת ריאות ונקבר שם.
פסגת הקריירה שלו הייתה בסוף שנות ה־20 ותחילת ה־30. הישגיו הבולטים: מקום ראשון בקופנהגן 1923, בדרזדן 1926 ובקרלסבד 1929; מקום שני בסן רמו 1930 אחרי אלכין. ניצחון בקרלסבד 1929 נחשב להישג הגדול של נימצוביץ'.
הוא לא זכה לנצח את קפבלנקה, אך תוצאותיו מול אלכין היו חזקות יחסית. ניצח את אלכין בכלים השחורים בסנקט פטרסבורג 1914, והצליח להשיג תיקו בדו־קרב קצר מולו ב־1914. אחד ממשחקיו המפורסמים הוא ה"משחק צוגצוונג האלמוות" (צוגצוונג = מצב שבו כל מהלך מחמיר את מצב השחקן) מקופנהגן 1923. עוד משחק מפורסם הוא נגד פאול יונר בדרזדן 1926.
נימצוביץ' נחשב לאחד המשפיעים בהיסטוריה של השחמט. הוא פיתח את האסכולה ההיפרמודרנית, שאומרת שלפעמים נכון לשלוט במרכז הלוח באמצעות הכלים (רצים, פרשים ומלכה), ולא רק בעזרת רגלים (חיילים).
הוא פיתח רעיונות כמו: הגנת היתר (הגנה מיותרת), שליטה במרכז עם כלים במקום רגלים, המצור (חסימת רגלים ותכנון התקפה איטית), פרופילקטיות (מהלכים שמונעים תוכניות יריב) ופיאנקטו (הצבת רץ באגף אחרי מסע רגלי קטן). רבים מהרעיונות הפכו לחלק מהשפה השחמטאית המודרנית.
נימצוביץ' כתב שלושה ספרים מרכזיים: שיטתי (Mein System) ו־המצור (Die Blockade) ב־1925, ו־יישום שיטתי (Die Praxis meines System) ב־1929. "שיטתי" נחשב לאחד הספרים החשובים בשחמט ולקריאת הרבה מאמני השחמט.
מספר פתיחות נקראות על שמו. המפורסמת ביותר היא ההגנה הנימצו‑הודית (1. ד4 פג6 2. ג4 ה6 3. פג3 רב4), שבה השחור לעיתים מוותר על הרץ בתמורה להכפלת רגלי הלבן בעמודה ג' ולחסימת מרכז הלבן.
קיימת גם "הגנת נימצוביץ'" (1. ה4 פג6), פתיחה היפרמודרנית המזמינה את הלבן לתפוס את המרכז. מסלול אחר הנושא את שמו קשור ל־1. ב3 או 1. פו3 2. ב3, שנקראים התקפת נימצוביץ'‑לארסן. הרעיון כולל פיאנקטו של רץ אגף המלכה והפעלת לחץ על המרכז.
בנוסף, נימצוביץ' תרם לתאוריית ההגנה הצרפתית (כולל הסתעפות וינוור/נימצוביץ' וההסתעפות המתקדמת) ופיתח מסלולים פרובוקטיביים בהגנה הסיציליאנית.
היה מתנגד נחרץ לעישון ואלכוהול וסבל מבריאות רופפת. היו לו אנקדוטות רבות, כולל מקרה שבו זעק לאחר הפסד: "מדוע הייתי צריך להפסיד לאידיוט הזה?" הוא גם התעמת רבות עם זיגברט טאראש על רעיונות השחמט.
במשחקים מפורסמים, כמו נגד הרמניס מטיסונס בקרלסבד 1929, נימצוביץ' יצר חולשה ברגלי היריב, הציב פרש חזק בעמדה מרכזית ופתח טור לצריח. השליטה במרכז ובשילוב פרשים נתנה לו יתרון שהוביל לוויתור היריב.
אהרון נימצוביץ' (1886, 1935) היה שחקן שחמט יהודי-לטבי מאוד מפורסם. הוא גם כתב ספרים חשובים לשחמט.
נולד בריגה ולמד שחמט מאביו. נסע לברלין בגיל צעיר אך הפך לשחקן מקצועי. לאחר מלחמות עבר לקופנהגן ושם חי ופעל.
היה בין הטובים בעולם בסוף שנות ה־20. זכה בתחרויות חשובות כמו קופנהגן 1923 וקרלסבד 1929. אחד ממשחקיו הידועים נקרא "משחק צוגצוונג האלמוות". צוגצוונג זה מצב שבו כל מהלך מחמיר את מצב השחקן.
נימצוביץ' המציא רעיונות חדשים: במקום לשים רגלים (חיילים) במרכז, אפשר לשלוט בו עם הכלים (רצים, פרשים ומלכה). הוא דיבר על חסימות, מניעת תוכניות יריב ופיאנקטו. כתב את הספר "שיטתי", שאנשים רבים בשחמט קוראים.
יש פתיחות עם שמו. המפורסמת היא ההגנה הנימצו‑הודית, שבה השחור מחליף בישר את אחד הכלים של הלבן כדי להחליש את רגליו. יש גם פתיחה שנקראת על שמו יחד עם לארסן (ב3).
היה בררן לגבי עישון ושתייה וסבל מחולשה בבריאות. היו לו סיפורים מצחיקים ותקריות בתחרויות.
במשחק מפורסם נימצוביץ' הציב פרש במקום חזק, פתח קו לצריח ושלח התקפה שמיצתה את יתרונו. היריב נאלץ להיכנע למרות ששווי החומרים נראה שווה.
תגובות גולשים