אהרן אברהם קבק

אהרן אברהם קבק (א. א. קבק, גם קאבאק) נולד בסמורגון שבפלך גרודנו (אז האימפריה הרוסית, היום בבלארוס) ב־28 בדצמבר 1881. נפטר בירושלים ב־18 בנובמבר 1944 ונקבר בהר הזיתים.

אביו היה הרב נתן קלונימוס מוישיי, ששילב ידע תורני עם היכרות בספרות הרוסית ותרגם שירים לעברית. קבק קיבל חינוך מסורתי בחדר (בית לימוד יהודי קטן) ובישיבה (מוסד תורני). בצעירותו עבר לאודסה ולמד והתחיל לפרסם יצירות.

הסיפור הראשון הידוע שלו נקרא "המעפיל" ופורסם בעיתון ההשכלה. בשנת 1905 יצא לאור הרומן שלו "לבדה" בהוצאת תושיה. אחרי מהפכת 1905 שהה באיסטנבול ושלח מאמרים וסיפורים לעיתונים בעברית וביידיש.

בשנת 1911 עלה לארץ ישראל ונשא לאישה את שרה פייגה. לימד תקופה קצרה בגימנסיה הרצליה בתל אביב. ב־1914 נסע לברלין, ובזמן מלחמת העולם הראשונה למד בשווייץ באוניברסיטת לוזאן, שם הוסמך לדוקטור לפילוסופיה. לאחר המלחמה חזר לירושלים, היה בין מייסדי שכונת בית הכרם של מורי וסופרי העיר, ולימד ספרות שנים רבות בגימנסיה ברחביה.

קבק נחשב בזמנו לסופר פופולרי בשפה העברית. כתב סיפורים ורומנים ששילבו דמויות רבות ותמונות של הווי החיים. רומנו המוכר "במשעול הצר" נכתב תוך הליכותיו בשביל המקשר בין רחוב ביאליק לחורשת ביתו של חיים שלי.

ספרו "בחלל הריק" זכה בפרס ביאליק בשנת 1943. הצלחתו מיוחסת גם לרומנים ההיסטוריים שלו ולכושר היצירה הרבה שבהם.

אהרן אברהם קבק נולד בסמורגון שבאימפריה הרוסית ב־28 בדצמבר 1881. הוא היה סופר עברי. הוא נפטר בירושלים ב־18 בנובמבר 1944.

אביו היה רב וידע גם ספרות רוסית. קבק למד בחדר (בית לימוד יהודי קטן) ובישיבה (בית ספר דתי). הוא עבר לאודסה והתחיל לכתוב.

הסיפור הראשון שלו נקרא "המעפיל". בשנות ה־1900 פרסם רומן בשם "לבדה". אחרי כן שהה באיסטנבול ופרסם בעיתונים. ב־1911 עלה לארץ. נשא את שרה פייגה ונאם לתל אביב להורות זמן קצר.

בשנת 1914 נסע ללמוד בגרמניה. בזמן המלחמה היגר לשווייץ ולמד באוניברסיטת לוזאן וקיבל תואר דוקטור. אחרי המלחמה חזר לירושלים. הוא היה בין מייסדי שכונת בית הכרם ולימד ספרות בגימנסיה ברחביה.

קבק כתב סיפורים ורומנים. הספר המוכר שלו נקרא "במשעול הצר". ספר אחר, "בחלל הריק", זכה בפרס ביאליק ב־1943.