אוונגרד

אוונגרד (Avant-garde) הוא שם לתנועות מהפכניות באמנות, בספרות, במוזיקה ובאמנויות הפלסטיות. השם מגיע מהמילה הצבאית "משמר קדמי", כלומר כוח שנמצא לפני המחנה. המונח החל לשמש בתחילת המאה העשרים והתפשט לשפות רבות.

יש כמה פירושים לאוונגרד: קבוצה של יוצרים חדשניים המתנגדים לממסד האמנותי; יוצרים צעירים שבוחרים בכוונה בדרכי ביטוי קיצוניות ומפוררות; וקבוצה שמערערת על הנורמות ומחפשת השפעות מדורות קודמים או מתרבויות רחוקות.

בתרבות העברית אפשר לראות דפוסים ברורים: בשנות ה־30 הובילה אברהם שלונסקי את גילוי יצירתו של אברהם בן־יצחק. בשנות ה־60 נתן זך אימץ את שירתו של דוד פוגל. בשנות ה־70, 80 חבורת "סימן קריאה" בראשות מנחם פרי התייחסה לשירתו של אבות ישורון. המהפכה האוונגרדית לעיתים דגלה בהחייאת יוצרים נשכחים ומתן פירוש חדש ליצירתם.

לאחר תקופות של פריצה, חלק מתנועות האוונגרד התנוונו והפכו לשמרניות. חלקן אף הוטמעו בממסד האמנותי, וכך נולד מרד אוונגרדי חדש נגד מה שהיה פעם אוונגרדי.


האוונגרד במוזיקה מאופיין בניסיונות להרחיב את ההלחנה ואת שיטות הנגינה. מוזיקאים משתמשים במקצבים לא סטנדרטיים, בשירה שאינה שגרתית, בצלילים דיסוננטיים ובסולמות חריגים. הם מנסים לשנות את דרך הנגינה, להפיק צלילים חדשים, ואף להשתמש בכלים לא שגרתיים.

דוגמה בולטת במוזיקה הפופולרית היא האלבום Kid A של רדיוהד. האלבום הציג תפנית מקיצונית מסצנת הגראנג' והרוק שהייתה נפוצה אז. הוא שילב אלמנטים אלקטרוניים ופסיכדליים והופיע כצעד אוונגרדי במוזיקה הפופולרית.

אוונגרד (Avant-garde) פירושו "משמר קדמי". זהו שם לאמנות חדשנית ושונה. המילה הגיעה ממסורת צבאית.

אוונגרד התחיל בתחילת המאה העשרים. יוצרים אוונגרדיים רוצים לשבור כללים. הם מנסים דרכי ביטוי חדשות.

בעברית, בשנות ה־30 אברהם שלונסקי קידם את אברהם בן־יצחק. בשנות ה־60 נתן זך-הביא תשומת לב לדוד פוגל. בשנות ה־70, 80 חבורת סימן קריאה עשתה זאת עבור אבות ישורון.


מוזיקה אוונגרדית מאוד ניסיונית. יש מקצבים מיוחדים, צלילים חריגים ושירה שונה. נגנים משתמשים בכלים ובשיטות נגינה שאינם רגילים.

דוגמה מוכרת היא האלבום Kid A של רדיוהד. הלהקה שינתה את סגנונה מקצת רוק לפעולות אלקטרוניות ומפתיעות.