אוניסון (unison; באיטלקית unisono) הוא מרווח של "אפס טונים" בין שני צלילים, כלומר צליל זהה. לעתים קוראים לו גם פרימה זכה. כשכלים או קולות מנגנים באוניסון הם מבצעים את אותה המנגינה בו־זמנית.
השימוש באוניסון נפוץ מאוד בכל הזמנים ובתרבויות שונות. כמעט בכל מקום נהוג לשיר או לנגן באוניסון כחלק מהמוזיקה המקומית.
בעולם התזמורות, לקבוצות כלי הקשת מקובל לנגן יחד באוניסון, לדוגמה כל הכינורות הראשונים ביחד. מלחינים משתמשים באוניסון כדי ליצור צבע צלילי רחב וחזק. זה יכול לשמש כאפקט דרמטי בהרכבים גדולים.
דוגמה מפורסמת היא פתיחת "מוזיקת לילה זעירה" של מוצרט: רביעיית מיתרים מנגנת ארבע תיבות באוניסון, בשלוש אוקטבות. אוקטבה היא אותו צליל בגובה שונה, והאוניסון שם יוצר תחושה מלכותית.
כאשר סקציה מנגנת אוניסון, לעיתים מנגנים לא בדיוק באותו גובה אלא באוקטבות שונות כדי להרחיב את הצליל.
אוניסון זה כששומעים את אותו צליל פעמיים או יותר בו־זמנית. לפעמים קוראים לזה פרימה זכה.
אנשים בכל העולם שרים ומנגנים באוניסון. זה נשמע חזק וברור.
בתזמורת, קבוצת כינורות יכולה לנגן את אותה המנגינה ביחד. המלחינים עושים זאת כדי שהצליל יהיה גדול יותר.
דוגמה: ביצירתו של מוצרט "מוזיקת לילה זעירה", רביעיית מיתרים פותחת בארבע תיבות באוניסון בשלוש אוקטבות. אוקטבה היא אותו צליל בגובה שונה. זה יוצר תחושה מיוחדת ומרשימה.
תגובות גולשים