אופירה

אופירה הייתה עיר והתנחלות ישראלית בארץ חצי האי סיני. היא נקבעה כבירת מרחב שלמה (מרש"ל), אזור מנהלי בדרום סיני. העיר נבנתה על המצוק ראס אום סיד, מול מפרץ שארם אל-מויה. כפר נופש בשם נעמה הוקם 6 ק"מ צפונה, על מפרץ מרסא אל עיט.

השם אופירה נלקח מהמקרא, כמקום שממנו הובאו זהב ואוצרות טבע.

ב-1956 נכבש המקום במהלך מלחמת סיני והוקמה שם היאחזות נח"ל (התיישבות ראשונית של חיילים). היאחזות זו החזיקה זמן קצר עד הנסיגה של צה"ל.

ב-1967 נכבש המקום שוב במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הוקם פיקוד מרחב שלמה והחלה תכנית פיתוח. התכנון רצה לפתח אופירה כמרכז התיישבותי וחיוני לתחבורה ימית, חקלאות ותיירות באזור.

שדה תעופה, שדה אופיר, נחנך ב-14 במאי 1968. בין השנים 1969, 1975 יושבה אופירה באופן קבוע. בתחילה התכוונו לאכלס כ-500 משפחות. רק ב-1971 נבנה כביש ישיר לאופירה מאילת, ושיפור התנועה הקל על הגישה.

ב-1975 הוצף היישוב בשיטפון דרך נחל דהב. בספטמבר 1976 נערכו בחירות לוועד מתיישבים שהקימו מוסדות מקומיים. על מפרץ נעמה נבנו מלונות, טיילת ומועדוני צלילה. ליד העיר הוקם אזור תעשייה וגם תחנת כוח.

ב-1981 התקיימה בפנים הפסגה בין נשיא מצרים אנואר סאדאת לראש ממשלת ישראל מנחם בגין, בפעילות של תהליך השלום.

לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, ערב פסח 1982 עזבו תושבי אופירה את המקום. בתים האופירה לא הוחרבו, והשטח עבר לידי מצרים. שדה אופיר הפך עם הזמן לנמל התעופה הבינלאומי שארם א-שייח'.

אופירה הייתה עיר ישראלית בחצי האי סיני. היא עמד על מצוק שראה לים. Nearby היה כפר נופש שנקרא נעמה.

בשנת 1956 כבש צה"ל את המקום. שם הוקמה היאחזות נח"ל. היאחזות נח"ל פירושו מקום שבו חיילים התיישבו לזמן קצר.

ב-1967 חזרו הישראלים ושלטו במקום אחרי מלחמה. ב-1968 נפתח שדה תעופה בשם שדה אופיר. בשנים 1969, 1975 אכלסו שם משפחות.

בשנת 1971 נבנה כביש שקישר את אופירה לאילת. ב-1975 הייתה שטיפון שהציפה חלק מהיישוב.

ב-1981 נפגשו שם מנהיגים משל שתי מדינות לישיבה חשובה על שלום. לאחר שישראל ומצרים חתמו על הסכם שלום, תושבי אופירה עזבו את המקום ליד פסח 1982. השדה הפך בהמשך לנמל התעופה שארם א-שייח'.