נח

נח הוא דמות מקראית, בנו של למך בן מתושלח, והדמות המרכזית בסיפור המבול. לפי המלודגיה המקראית חייו נמשכו 950 שנה; לפי הכרונולוגיה המסורתית הם החלו בשנת א'נ"ו (2705 לפנה"ס) והסתיימו בשנת ב'ו' (1755 לפנה"ס).

לנח היו שלושה בנים: שם, חם ויפת. שם אשתו מוזכר בחז"ל (חכמי התלמוד) כ'נעמה', ויש גרסאות אחרות בספרים החיצוניים שבהן שמה שונה.

שמו של נח מקושר למילים 'נחמה' ו'מנוחה'. המסורת רואה בכך רמז לתפקידו להרגיע את קללת האדמה אחרי חטא אדם הראשון. רש"י והמדרש מקשרים את נח להמצאת המחרשה (כלי עבודה לחקלאות), שמקלה על עיבוד האדמה והופכת אותה לפוריה יותר.

הקשר בין נח לבין היין מוזכר גם בפרשנויות: דברי למך בלידתו נתפסים כמתאימים לתפקיד נח כממציא או כמגלה היין, שיכול לנחם ולשכח כאב, אך גם להביא לשיכרון ולהשלכות טובות ורעות.

האירוע המרכזי הוא המבול. הארץ התמלאה חמס ומעלליה נראו ככשרים להשמדה. אלוהים החליט להשמיד את העולם, אבל הציל את נח ומשפחתו בגלל צדקתו. אלוהים ציווה על נח לבנות את תיבת נח כדי להציל את בני משפחתו ואת בעלי החיים מכל המינים.

התיבה תוארה כבעלת שלוש קומות. לפי המדרש הקומות שימשו לבני אדם, לבהמות ולזבל. בחז"ל יש פירושים שונים לגבי האור שבתיבה: חכמה שסיפקה אור פנימי, או חלון פתוח כלפי חוץ. על פי המסורת בניית התיבה ארכה 120 שנה, וכך ניתנה הזדמנות לאנשים לחזור בתשובה.

לאחר שיצאו מהתיבה כרת ה' ברית עם נח ובניו. הבטחת ה' היא שלא ישחית העולם שוב במבול. הסימן לברית הוא הקשת בענן אחרי גשם. במסורת מובא גם רעיון של התחייבויות מצד בני האדם ומצד בעלי החיים למנוע רצח ואכילת אדם.

נח נטע כרם, שתה ושכר. על שמחה זו נכתבת האירוניה שבשכרותו: בנו חם גילה את ערוותו של נח, ושם ויפת כיסו עליו. אחרי שהתפכח, נח קילל את כנען, בנו של חם, והבריך את שם ויפת. הקטע משמש גם כמשל על השפעת היין והשכרות.

בהמשך חי נח עוד 350 שנה ונפטר בגיל 950.

המקרא לא נותן תמונה מפורטת של אופיו. פרשנים החליפו דעות: יש הטוענים לנח צדקות גדולה, ויש המצביעים על ליקויים. חלק מהפרשנים משווים את נח לאברהם, ומדגישים שאברהם הצליח לממש מין תפיסה של צדיק שעליו להתבסס עם כניסת העם.

במדרש ובספרות חז"ל יש פירושים ואגדות שונות על נח. חלקם מדגישים את תרומתו לחקלאות ולחיים אחרי הקללה על האדמה. אחרים מדברים על השתכרותו והמחלוקת שקשורה לכך.

לאחר המבול נח הופך לאב הארצות. בניו מייצגים את אבות העמים שיצאו מדורותיהם לאחר המבול.

בספרים חיצוניים מופיעים שמות נוספים הקשורים לנח: שם אמו מוזכר כ'בת-אנוש' בספר היובלים ובמגילות חיצוניות. בספרים אלה נח מתואר גם כתינוק מיוחד ולעיתים מוזכרים אחיו.

סיפורי מבול קדמוני מופיעים במסורות רבות ובתרבויות שונות. הם מהווים מוטיב חוזר בספרות העולם הקדום.

נח הוא אדם חשוב בתנ"ך. הוא היה בנו של למך. לפי המסורת נח חי 950 שנה.

שמו קשור למילים "נחמה" ו"מנוחה". פירוש זה אומר שהוא יביא מעט נחמה לאדמה ולאנשים.

בשורות כתוב שהעולם היה רע. אלוהים החליט לשלוח מבול, flood, מי מים גדולים. רק נח ומשפחתו ניצלו. אלוהים ציווה על נח לבנות תיבה גדולה.

בתיבה היו שלוש קומות. שם נכנסו אנשים ובעלי חיים. לפי חז"ל (חכמי התלמוד) הבנייה ארכה 120 שנה.

אחרי המבול ה' נתן סימן, הקשת בענן. זה סימן שהוא לא ישחית את כל העולם שוב במבול. נח נטע כרם ושתה יין. הוא השתכר. בנו חם ראה את אביו ער. שם ויפת כיסו על נח. נח קילל את כנען וברך את שם ויפת.

נח חי עוד שנים רבות ונפטר בגיל 950.

בניו של נח נחשבים לאבות העמים אחרי המבול.

סיפורי מבול דומים מופיעים גם בתרבויות אחרות בעולם.