אוקטבה

במוזיקה אוקטבה היא מרווח בין שני צלילים שבהם תדירותו של אחד היא פי 2 (או חצי) מתדירותו של השני. תדירות היא מספר התנודות של גל הקול בשנייה. מרווח זה שקול ל-6 טונים או ל-12 חצאי טונים. האוקטבה נחשבת למרווח מושלם, כי היא הרמוניה בין צליל למופע זהה שלו. מבחינה פיזיקלית הצליל הגבוה באוקטבה כפול בתדירותו ולכן מתלכד עם ההרמוניות של הצליל הנמוך ויוצר התאמה הרמונית חזקה.

שם המונח "אוקטבה" מגיע מהמספר שמונה. במוזיקה המערבית אוקטבה היא מרווח של שמונה תווים, לדוגמה דו עד הדו הבא.

מקובל לתחום כל סדרה של 12 חצאי טונים מהדו האמצעי באוקטבה נפרדת. האוקטבות מסודרות סביב הדו האמצעי בפסנתר; האוקטבה שעולה אחריה נקראת השנייה, וכן הלאה. קיימות שיטות ספירה שונות. לפי שיטת הספירה המתוארת כאן האוקטבה הראשונה מתחילה מהדו האמצעי ועד לסי שמעליו. בשיטה האמריקאית הספירה שונה, ולכן מספרי האוקטבות אינם תואמים בין השיטות. חלוקה זו עוזרת לתאר בדיוק גובה צליל; למשל הצליל לה בתדירות 440 הרץ, שמשמש לכיול תזמורות, נחשב לה באוקטבה הראשונה לפי השיטה המפורטת לעיל.

במיתולוגיה ההינדית כל אחד מהתווים מקושר לצבע ולחיה. התאמות נהוגות כך: דו, ירוק וטווס; רה, אדום; מי, זהב; פה, לבן צהבהב ואנפה; סול, שחור וזמיר; לה, צהוב וסוס; סי, שילוב של כל הצבעים ופיל.

אוקטבה היא מרווח שבו צליל אחד גבוה פי שניים בתדירות מצליל אחר. תדירות אומרת כמה גלים יש בשנייה. זה כמו אותו צליל רק גבוה יותר.

בין תו לדו הבא יש 12 חצאי טונים. מקבצים 12 חצאי טונים לאוקטבה. בפסנתר הדו האמצעי הוא תחילת אוקטבה אחת. צליל הלה שמשתמשים בו לכוונון הוא בתדירות 440 הרץ. הרץ אומר כמה גלים בשנייה.

במיתולוגיה ההינדית כל תו מקושר לצבע ולחיה. למשל: דו, ירוק וטווס. רה, אדום. מי, זהב. פה, לבן וענפה. סול, שחור. לה, צהוב וסוס. סי, כל הצבעים ופיל.