אורי בן-ארי (קצין)

אורי בן ארי (נולד היינץ בנר, 1925, 2009) היה תת-אלוף בצה"ל, מפקד גייסות השריון, דיפלומט וסופר.

אורי נולד בברלין במשפחה יהודית. הוריו התגרשו כשהיה בן שש, ואימו נפטרה כשאחיו בניו היו קטנים. בתקופת עליית הנאצים חווה אפליה קשה: בית הכנסת שבו הילד עלה לתורה נשרף, והוא גורש מבית הספר בטקס פומבי. במרץ 1939 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. הוא התחנך בקיבוץ עין גב. אביו ומשפחתו ברובם נספו בשואה.

בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח (יחידת לחימה של צעירים שקדמה לצה"ל). במלחמת העצמאות לוחם כמפקד פלוגה בחטיבת הראל. השתתף בקרבות על ירושלים ובמבצעים חשובים אחרים. על תעוזתו קיבל את הכינוי "מלך המסתערים". לאחר מכן שימש סגן מפקד ואז מפקד גדוד וחטיבה.

ב־1951 ו־1955 עסק בשיקום חטיבת השריון ובלימוד תורת הלחימה המשוריינת (תורת הלחימה של כוחות טנקים). ב־1956, אחרי קבלת טנקים מצרפת, ניהל את מבצע פריקת הטנקים בנמל הקישון (מבצע יונה). בחזית במבצע קדש הוכיח את רעיוןיו: הטנק הוא חוד ההתקפה בזכות מהירותו וכוח האש שלו. בעקבות ההצלחה מונה למפקד גייסות השריון ב־23 בדצמבר 1956. זמן קצר לאחר מכן נדרש לפרוש מצה"ל בעקבות הליך שבו אחד ממפקודיו הורשע בגנבת שקי סוכר. בן־גוריון נתן לו לבחור בין משפט לפרישה; הוא בחר לפרוש.

ב־1967 מונה למפקד חטיבת הראל הממוכנת במילואים. הוביל את החטיבה במבצע לכיבוש צעדים מרכזיים בירושלים, ברמאללה וביריחו, ולאחר מכן ברמת הגולן. במלחמת יום הכיפורים שירת כסגנו של מפקד פיקוד הדרום שמואל גונן. במהלך המלחמה הוענקה לו דרגת תת-אלוף. המחזאי מוטי לרנר ציין את קור הרוח שלו במצב קשה.

אחרי שירותו שימש במקצועות אזרחיים שונים: מנכ"ל תאגיד כור, קונסול ישראל בניו יורק, מנהל חברות באנרגיה חלופית וביחד עם אשתו בעלים של הוצאת ספרים. היה נשוי למלכה ואב לשבעה ילדים. נפטר בתל אביב ב־15 בינואר 2009 ונקבר בקיבוץ שפיים.

נכדו, סמ"ר ששירת בחטיבה 401, נהרג ב־24 בנובמבר 2016 בתאונת טנק מרכבה.

ביוני 2015 נחנך רחוב על שמו בשכונת פסגת זאב בירושלים.

בטקסט לא צוינו פרטים על ספריו.

אורי בן ארי (1925, 2009) היה מפקד טנקים וקצין בכיר בצה"ל.

אורי נולד בברלין בשם היינץ. הוריו התבגרו והמשפחה עברה קשיים. בלילה שבו רבים פגעו ביהודים בית הכנסת שבו היה נשרף. בשנת 1939 עלה לבד לארץ במסגרת עליית הנוער. עלה לקיבוץ עין גב. רוב משפחתו נספתה בשואה.

הוא הצטרף לפלמ"ח (כוח לחימה צעיר) ב־1946. לחם בהגנה על ירושלים. קיבל את הכינוי "מלך המסתערים" על האומץ שלו. פגש לראשונה טנקים בשדה הקרב, והתלהב מהם. טנק הוא רכב משוריין כבד שנועד להילחם ולהתקדם במהירות.

בשנות החמישים קידם את רעיון הלוחמה של כוחות שריון (כוחות טנקים). ב־1956 הגיעו טנקים מצרפת, והוא פיקד על פריקתם בנמל. בקרב במבצע קדש הוכיחו הטנקים שהם חוד ההתקפה. זמן קצר אחרי הצלחותיו מונה למפקד גייסות השריון, אך פרש מהצבא בעקבות שחיטה משפטית של מפקד תחתיו.

ב־1967 הנהיג חטיבה של מילואים ולקח חלק בכיבוש ירושלים, רמאללה ויריחו. במלחמת יום הכיפורים שירת כסגנו של מפקד הדרום וקיבל את דרגת תת-אלוף.

בימיו האזרחיים עבד כמנכ"ל, שימש קונסול בניו יורק ועבד בהוצאה לאור עם אשתו מלכה. נפטר בתל אביב בשנת 2009 ונקבר בקיבוץ שפיים. נכדו, סמ"ר בחטיבה 401, נהרג בתאונת טנק ב־2016.

ביוני 2015 נקרא רחוב על שמו בפסגת זאב.

אין פרטים על ספרים בטקסט.