אורן ירושלים (שם מדעי: Pinus halepensis) הוא עץ מחטני, כלומר עץ שמחזיק מחטים במקום עלים, וירוק כל השנה. מדובר במין האורן הנפוץ ביותר באזור אגן הים התיכון.
יש שמזהים את "עץ השמן" במקרא עם אורן ירושלים. בתלמוד (ראש השנה כג א) נכלל עץ השמן ברשימת המינים שמחשיבים אותם כארזים.
התפוצה הטבעית של המין היא בחלק המערבי של אגן הים התיכון. בישראל יש כמה אוכלוסיות טבעיות קטנות ובודדות, עם פרופיל גנטי ייחודי. בגלל זה הן חשובות לשימור. נטיעות רחבות של יערות בידי הקרן הקיימת לישראל, בשימוש בזרעים שמקורם מחוץ לישראל, מעמידות בסכנה את אוכלוסיות המקור.
הריכוז הגדול בארץ נמצא בכרמל. יש גם אוכלוסיות בראש הנקרה, בשמורת המסרק בהרי ירושלים ועוד. ברוב המקרים המין מוגן בחוק.
ב־1926 נחקקה פקודת היערות. הנטיעות ההמוניות החלו בתקופת המנדט הבריטי. הבריטים העדיפו את אורן ירושלים כי השתילים הצליחו במשתלות והקליטה בשטח הייתה טובה. הקק"ל נטעה אותו בהיקפים נרחבים מאז שנות ה־20 של המאה ה־20. מאוחר יותר נטעו גם מינים אחרים, בין השאר אורן קפריסאי, קנרי וצנובר, אחרי שהתבררו יתרונותיהם.
האורן נפגע מפגעים כמו "מצוקוקוס ארץ ישראלי" (מזיק) והוא דליק בגלל טרפנים ושרף. הוא גם משמש בית לתהלוכן האורן, תולעת שגורמת לצריבה במגע.
מקורות מימי הביניים מצביעים על גידולו באזור ירושלים, עין כרם, ראס כרכר וחברון. השתמשו בו לבנייה, להסקה, לחרושת עץ ולמזון (צנוברים). רוב האורנים בכמה אזורים נכרתו בידי הצלבנים למטרות מצור.
אורן ירושלים מתחדש מזרעים, לא מניצנים בקרקע. יש בו אצטרובלים מסרוטוניים, אצטרובלים שנשארים סגורים על העץ שנים רבות. חום השרפה ממיס את השרף שבין הקשקשים שלהם, והזרעים נופלים לקרקע. הזרעים נובטים עם הגשמים הראשונים לאחר השרפה. יער טבעי מתחדש במלוא גובהו תוך כ־40 שנה. שריפות תכופות מדי עלולות לרוקן את מאגר הזרעים ולמנוע התחדשות מלאה.
אורן ירושלים הוא עץ עם מחטים במקום עלים. הוא ירוק כל השנה. זהו מין נפוץ סביב הים התיכון.
יש שמזהים אותו עם "עץ השמן" במקרא.
בישראל יש כמה קבוצות טבעיות קטנות. הקבוצות האלה מיוחדות מבחינה גנטית, ולכן שומרים עליהן. רוב העצים הגדולים שנראו בשטח נשתלו על ידי אנשים.
בשנות ה־20 נטעו הרבה אורנים בארץ. הבריטים והקק"ל נטעו אותם כי הם גדלים בקלות. אחר כך נטעו גם מינים אחרים.
האורן עלול להיפגע על ידי מזיקים. הוא דליק בגלל השרף שבו. תולעים מסוימות שגרות על העץ עלולות לעקוץ ולגרום לצריבה בעור.
לאורן יש אצטרובלים, קונוסים עם זרעים. חלק מהאצטרובלים נשארים סגורים שנים רבות. אש מחממת את השרף סביב האצטרובל. אז האצטרובל נפתח והזרעים נופלים. הזרעים נובטים בגשמים אחרי השרפה. יער יכול לגדול שוב בתוך כ־40 שנה. אם שריפות קורות כל הזמן, אין מספיק זרעים כדי להתחדש.
תגובות גולשים