אטיין אנרי (או ניקולא) מאול (22 ביוני 1763, 18 באוקטובר 1817) היה מלחין צרפתי בולט. הוא נחשב למלחין האופרה המרכזי בצרפת בתקופת המהפכה. לעתים הוא תואר כראשון המלחינים שנקראו "רומנטיים"; כלומר, סגנון שהדגיש רגשות חזקים במוזיקה.
מאול נולד בז'יווה בהרי הארדנים למשפחה ענייה. את שיעורי המוזיקה הראשונים שלו קיבל מנגן עוגב עיוור. בגיל עשר התמנה לנגן עוגב במנזר. בשנת 1775 הפך תלמידו של המוזיקאי הגרמני וילהלם האנזר. אחר כך נסע לפריז ולמד אצל ז'אן פרדריק אדלמן, חברו של גלוק, שם קיבל חשיפה רחבה יותר למוזיקה.
בשנת 1783 פירסם מאול קטעי נגינה לצ'מבלו (כלי הקודם של הפסנתר). בסוף שנות ה-80 של המאה ה-18 החל לשאוף לקריירה באופרה. לאחר שתאלץ להמתין שנים, הצלחתו הגדולה הגיעה עם "אפרוזין" (1790), שבה מילים סיפק הליבריטיסט פרנסואה-בנואה הופמן. מאז נוצר קשר ארוך עם תיאטרון הקומדיה האיטלקי, שלימים נקרא אופרה קומיק (ז'אנר שמשלב דיבור ושירה).
חלק מהאופרות המוקדמות שלו לא הצליחו מיד (לדוגמה "קורה" ו"אדריאן"), אבל יצירות כמו "סטראטוניס" ו"מלידור ופרוזין" חיזקו את מוניטיןו. בתקופת המהפכה חיבר שירים פטריוטיים רבים, המפורסם שבהם הוא Chant du départ. ב-1795 התקבל כחבר ב-Institut de France והיה בין מפקחי הקונסרבטואר של פריז. היה לו קשר ידידותי עם נפוליאון וקיבל את אות לגיון הכבוד.
סוף הקריירה הווקאלית שלו היה פחות מוצלח מאשר תחילתה. אופרות מאוחרות הצליחו פחות בצרפת, אם כי "ז'וזף" (1807) זכתה להערכה מחוץ למדינה, ובמיוחד בגרמניה. כישלונה של "האמזונות" ב-1811 כמעט סיים את דרכו כתסריטאי תיאטרון. מאול חלה בשחפת ונפטר ב-18 באוקטובר 1817. נקבר בבית הקברות פר לשז, סמוך לקברו של פרנסואה ז'וזף גוסק.
התרומה העיקרית של מאול הייתה לאופרה. הוא הוביל דור חדש של מלחינים בצרפת, לצד לואיג'י כרוביני וז'אן פרנסואה לסואר. הוא קיבל את עקרונות הרפורמה של גלוק והחילם על אופרה קומיק (הז'אנר שמשלב דיבור ושירה). יחד עם זאת, הוא דחף את המוזיקה לכיוון רומנטי יותר. זה ניכר בשימוש מוגבר בדיסוננסים (תצורות צליל שנחשבות פחות "נוחות") ובביטוי רגשי קיצוני, כגון כעס וקנאה. בכך קדים מלחינים רומנטיים מאוחרים יותר כמו ובר וברליוז.
מאול האמין שהעוצמה הדרמטית במוזיקה נבנית מכל רכיבי היצירה, מנגינה, הרמוניה, מקצב ותזמור. הוא גם ניסה תזמור חדשני. בדוגמה מ-Uthal הוא הסיר את הכינורות והשתמש בויולות בלבד, כדי לקבל צבע צלילי כהה יותר, שמתאים לאווירת סקוטלנד.
יצירות חשובות שלו משנות ה-90 כוללות את "אפרוזין", "סטראטוניס", "מלידור ופרוזין" ו"אריודנט". ב"אריודנט" השתמש במוטיב זיכרון, נושא מוזיקלי שמקושר לדמות או לרעיון. תחבולה זו מקדימה את רעיון ה"לייטמוטיב" של ואגנר, שבו נושא חוזר מקשר בין הרעיונות בדרמה.
לאחר 1800 פחתה הביקוש לדרמות סוערות. אופרות קלילות יותר חזרו לאופנה, ונפוליאון עצמו העדיף סגנון פחות רציני. מאול גם הוכיח יכולת קומית כשהציג ב-1801 קומדיה מוזיקלית שהציג אותה תחילה כאילו נוצרה על ידי מלחין איטלקי מדומה. לצד ההומור המשיך גם ליצור יצירות רציניות כ"ז'וזף". יצירתו השפיעה על מוזיקאים בגרמניה לאורך המאה ה-19.
אטיין אנרי מאול (22.6.1763, 18.10.1817) היה מלחין צרפתי. הוא כתב אופרות. אופרה היא מופע שבו רבים שרים ומדברים.
מאול נולד בעיירה קטנה בהרי הארדנים. המשפחה הייתה ענייה. כבר בילדותו למד לנגן עוגב. בגיל עשר היה נגן עוגב במנזר. מאוחר יותר נסע לפריז ללמוד מוזיקה.
בשנת 1790 הוצגה אופרתו המצליחה "אפרוזין". זה העמיד אותו כמוזיקאי חשוב. בתקופת המהפכה חיבר שירי מולדת. אחד השירים המפורסמים הוא Chant du départ. נפוליאון היה ידידו והוא קיבל את אות לגיון הכבוד.
מאול המשיך לכתוב אופרות. חלקן היו דרמטיות מאוד, עם רגשות חזקים כמו קנאה וכעס. הוא ניסה רעיונות חדשים בתזמור. לדוגמה, ב-Uthal הסיר את הכינורות והשתמש בויולות. זה ייצר צליל כהה ומיוחד.
אחת האופרות המוכרות שלו היא "ז'וזף" מ-1807. לאחר כישלון אופרה ב-1811, הוא הפחית לכתוב לתיאטרון. מאול חלה במחלת ריאות (שחפת) ונפטר ב-1817. קברו בבית הקברות פר לשז, ליד קברו של מלחין אחר.
תגובות גולשים