"אטימה אדומה: תיאטרון" הוא מיצב פיסולי של משה גרשוני משנת 1980. מיצב פיסולי הוא עבודה שממלאת חלל ומחברת חפצים וצבעים במקום אחד. העבודה הוצגה בביתן הישראלי בביאנלה בוונציה. בתערוכה הוצגו גם עבודות של מיכה אולמן, והיא הוקדשה לזכר יצחק דנציגר. את התערוכה אצר אמנון ברזל. העבודה באה אחרי מיצב נוסף של גרשוני, "בדם ליבי", שהוצג באותה שנה במוזיאון תל‑אביב.
בחלל צבע גרשוני סדקים באדום עז, כאילו איטם אותם. הוא בנה בריכות אגירה ממתכת שצבועות מתחת לאדום, והוביל אליהן צינורות מתכת. היו גם שני דליים פנימית־לבנה, מגבת ותצלום משפחתי. הוצב כיסא עץ מול הקיר ומתחתיו צלחת צבועה אדום. בפינה אחרת תלוי תצלום של אוזנו של הפסנתרן סביאטוסלב ריכטר, ותחתיו סימן אדום; מאחור על הקיר כתובות המילים בגרמנית "DOCH" ו"NOCH", כלומר "עדיין" ו"למרות הכל".
גרשוני ראה בפעולת ה"אטימה" סמל לעול ולנוכחות שאינה נעלמת. הוא תיאר את העבודה כזעקה אירונית נגד עוולות העולם. אמנון ברזל תיאר אותה כמנגד בין פעולת האדם לפעולת הטבע. העבודה נחשבת בנקודת מפנה ביחס של האמנות הישראלית אל השואה.
"אטימה אדומה: תיאטרון" היא עבודה של האמן משה גרשוני משנת 1980. מיצב זה הוא עבודה שממלאת את החלל סביבך. הוא הוצג בביתן הישראלי בביאנלה בוונציה. התערוכה הוקדשה לזכר יצחק דנציגר.
במיצב צבע גרשוני סדקים וחפצים בצבע אדום בוהק. הוא בנה בריכות מתכת, צינורות ומכלים. היו דלי לבן, מגבת ותמונה משפחתית. כיסא עץ נעמד מול הקיר וצלחת צבועה אדום היתה מתחתיו. תלוי גם צילום של אוזן של פסנתרן מפורסם, ומעליו כתובות בגרמנית שמשמעותן "עדיין" ו"למרות הכל".
העבודה מדברת על זיכרון וקושי שאינו נעלם. הדבר קשור גם לשואה. השואה היא תקופה קשה בה רבים מהיהודים הוגלו והורגו בזמן מלחמת העולם השנייה.
תגובות גולשים