השואה באמנות

השואה הייתה אסון גדול שהשפיע על עשרות מיליוני אנשים. הנושא עורר אמנים רבים ברחבי העולם. רבים מהאמנים הם יהודים וישראלים, וחלק אף ניצולי שואה.

יש אנדרטאות ומיצבים שנוצרו לזכר האירועים. למשל, יצירה של נתן רפופורט בוורשה. בתל אביב יש אנדרטה של יגאל תומרקין המורכבת משתי פירמידות, שלפעמים נראית כמגן דוד ממבט על.

עד שנות ה-80 מקומה של השואה באמנות הישראלית היה מצומצם. כמה אמנים, כמו יגאל תומרקין וחיים מאור, דנו בזיכרון השואה אך לא תמיד זה הופיע כמרכזי ביצירותיהם. לעומת זאת הוזמנו פסלים ציבוריים ואנדרטאות על ידי רשויות.

בשנות ה-80 חל שינוי משמעותי. משה גרשוני היה סימן לבשינוי הזה. בעבודות אקספרסיביות שלו הופיעו אזכורים לשואה: שמות יהודיים, פסוקי תפילה, וסמלים כמו צלב קרס ומגן דוד. ביצירותיו כמו "הנני" (1988) ו"היום השישי" שולבו סמלים דתיים, חפצים יומיומיים וטקסטים שמזכירים את ההיסטוריה המשפחתית והקולקטיבית. בקבוצת תחריטים מ-1994, "שש השנים הראשונות", שילב תאריכים אישיים ושאלות כמו "איפה כל היהודים?".

בשנות ה-90 ניכרה תפיסה מגוונת יותר. אמנים נטו לבחון ולבקר את האופן שבו החברה מציגה את השואה. פני יסעור הציגה מפות רכבות ומפות אחרות, כמו "מפת הרכבות של גרמניה, 1938" (1996), בהקשר של תערוכה בינלאומית בקאסל. רועי רוזן הציג פרויקטים פרובוקטיביים, בהם אפשרות להזדהות עם דמויות פיקטיביות מתקופתפני המלחמה, ויצר דיון על יחס התרבות לשואה.

לקראת סוף שנות ה-90 גם אמניות וסופיות סיבים עסקו בזיכרון. בתערוכה "בדים זוכרים" בגלריה 'סימגלרי' הוצגו פריטי בד, מטפחות ומפות שולחן, חלקן מירושות משפחתיות. בין המשתתפים היו אבישי אייל, אולי גראוס, סופייה כהן-קלימאקר, חיים מאור, חיה רן-גרץ ומרים ברוק-כהן, שאצרה את התערוכה. קטלוג התערוכה עוצב כחבילת מכתבים ישנים, שבה כל אמן מסביר מדוע בחר את היצירות שלו.

השואה הייתה אסון גדול במלחמת העולם השנייה. הרבה אנשים נפגעו.

אמנים רבים עבדו על נושא זה. הרבה מהם יהודים וישראלים. הם עשו פסלים, תמונות ועבודות זיכרון.

לפני שנות ה-80 לא היו הרבה עבודות על השואה בישראל. משנות ה-80 זה השתנה. האמן משה גרשוני הראה ציורים ועבודות עם שמות, תפילות וסמלים שמזכירים את השואה.

במאה ה-90 אמנים הציגו רעיונות שונים. פני יסעור הציגה מפות של מסילות רכבת. רועי רוזן עשה עבודות פרובוקטיביות עם דמויות מדומיינות.

בשנות ה-90 גם אמניות טקסטיל הציגו תערוכה בשם "בדים זוכרים". הן השתמשו בבדים שעברו בירושה משפחתית.