אידה פינק (1921, 2011) נולדה בזברז' שבמזרח פולין. אביה היה רופא ואמה מורה. כבר בגיל 16 רצתה להיות סופרת, אבל מלחמת העולם השנייה שינתה את חייה.
בשנות המלחמה נכלאה עם משפחתה בגטו (אזור שבו רוכזו יהודים). ב‑1942 היא וברחה מהגטו. במשך שנות המלחמה נדדה ממקום למקום, חיפשה מקלט ועבדה במשקים גרמניים. את חוויות הבריחה כתבה בספרה "נלך בלילות, נישן בימים" (1993).
אחרי המלחמה חזרה לפולין ונישאה למהנדס ברונו פינק, שגם הוא ניצול. ב‑1957 עלתה לישראל עם משפחתה. בתחילת שנותיה בארץ עבדה ביד ושם (מוסד שמרכז עדויות על השואה), ואספה עדויות של ניצולים. החל מ‑1971 החלו להתפרסם ספריה בעברית ובפולנית, ילדים ומבוגרים.
בשנות חייה קיבלה פרסים רבים: פרס אנה פרנק (1985), פרס יעקב בוכמן (1995), תואר יקירת חולון (1996), פרס ספיר לספרות מתורגמת (2007) ופרס ישראל לסיפורת (2008). ב‑2008 הופק הסרט "אביב 41" על בסיס שניים מסיפוריה. נפטרה בגיל 90 ונקברה בקריית שאול. הארכיון שלה שמור בספרייה הלאומית בירושלים.
פינק כתבה במקור בפולנית, ורק לאחר מכן תורגמו ספריה לעברית. נושא מרכזי ביצירתה הוא חיי היומיום והטראומה מהשואה, אותה חוותה בעצמה בצעירותה.
היא התמקדה בסיפורים אישיים של יחידים, ביחסים ביניהם ובמאבקי ההישרדות. לא חיפשה לתעד היסטוריה רחבה, אלא להנחיל את סיפורו של האדם הפרטי. לכן היא מעדיפה לא לציין שמות מקומות רבים ומנעה מכללות ושיפוט מוסרי של דמויותיה.
הסיפורים שלה משתנים באורכם. המספרים משתנים גם הם, גבר, אישה או רבים. פינק נמנעת מתיאורי זוועה ישירים. היא שמה דגש על הרושם הנפשי: פחד, תימהון, מחשבות על טבע האדם ולעיתים גם רגישות ליופי. סגנונה תמציתי, צלול ומאופק, בלי צעקות ופאתוס.
אידה פינק נולדה ב‑1921 בזברז' שבפולין. אביה רופא ואמה הייתה מורה.
כשהייתה בת 16 רצתה להיות סופרת. המלחמה שיבשה את תוכניותיה.
במלחמה היא ומשפחתה נכלאו בגטו. גטו זה מקום שבו ריכזו יהודים.
ב‑1942 היא ברחה מהגטו. היא חיפשה מקומות לישון ועבדה בחוות גרמניות.
את סיפור הבריחה היא כתבה בספר "נלך בלילות, נישן בימים".
אחרי המלחמה חזרה לפולין ונישאה למהנדס ברונו פינק. הם עלו לישראל ב־1957.
בישראל עבדה ביד ושם. יד ושם הוא מקום שתומך בזיכרון השואה.
היא כתבה ספרים לילדים ולמבוגרים. קיבלה פרסים רבים, כולל פרס ישראל ב‑2008.
אידה פינק נפטרה ב‑2011 בגיל 90. הארכיון שלה שמור בספרייה הלאומית.
פינק כתבה את ספריה בפולנית. ספרים אלה תורגמו לעברית.
היא כתבה על חיי היומיום בזמן השואה. היא דיברה על סיפורים קטנים של אנשים.
היא נמנעה מלפרט שמות מקומות. היא לא כתבה תיאורים מפחידים מדי.
היא שמה לב לרגשות של האנשים ולמחשבותיהם. שפתה קצרה ופשוטה.
תגובות גולשים