איי מרקיז

איי מרקיז (במרקיזית: Te Henua ʻEnana, "ארץ בני האדם") נמצאים בפולינזיה הצרפתית בדרום האוקיינוס השקט. הם ארכיפלג געשי מבודד, והפסגה הגבוהה ביותר מגיעה ל-1,276 מטרים מעל הים.

קבוצת האיים משתרעת כ-400 ק"מ. היא מבודדת מאוד: כ-1,370 ק"מ מטהיטי וכ-4,800 ק"מ ממקסיקו. האיים נוצרו על ידי "נקודה חמה", מרכז של מאגמה שעולה מהמעטפת, ויצר רמת געש תת-ימית. יש כ־20 איים, מקובצים לשתי קבוצות עיקריות. השטח הכולל הוא כ-997 קמ"ר; נוקו היוא הוא הגדול ביותר (339 קמ"ר). רוב האיים הם געשיים, למעט מוטו ואן שהוא אטול, אי טבעי עשוי שונית אלמוגים.

האי מורכב מרכסי הרים תלולים, עמקים צרים וחופות חוף קטנות. לחלק מהעמקים מגיעים מהים בלבד. צדדי הרוח (דרום, מזרח) ירוקים וגשומים; הצד המוגן מהרוח (צפון‑מערב) יבש וצל‑גשם, בגלל הזרם הימי הקר ההומבולדט שמצנן את המים.

הצמחייה מגוונת: מחקר מצא 714 מיני צמחים וסקולריים, מתוכם 337 מקומיים ורבים אנדמיים, כלומר קיימים רק שם. בעבר שלט יער גשם צפוף. היום יש הרבה מינים שהביא האדם. גידולי מזון חשובים הם פרי עץ הלחם (מתעבן ודייסתי), יאם, טארו, בננות וקוקוס. פרי הנוני גדל לצורכי רפואה חלופית.

עולם היבשה דל יחסית: יונקים הובאו על ידי האדם (חזירים, תרנגולות, סוסים, כלבים, עכברושים). יש מיני עופות אנדמיים ביערות הגשם, ואיים קטנים מהווים אתרי קינון חשובים לעופות ימיים. הים סביב האיים עשיר בחיי ים.

האקלים טרופי; טמפרטורות יציבות בין 22, 30°C ולחות גבוהה. רוחות הסחר מדרום‑מזרח מביאות גשם לצד הרוח; בצד המוסתר יורד גשם מועט ובאיים נמוכים יש תנאי חצי‑מדבר. כמות משקעים שנתית יכולה לנוע בין כ-510 מ"מ באזור היבש ל-2,500, 3,760 מ"מ באזור הגשום. תקופות בצורת קשורות לתופעות כמו אל ניניו.

גיל האיים נע בין כ-1.3 ל-6 מיליון שנים. הם ישובים מעל רמה געשית ומתדרדרים עם הזמן. מוטו ואן הוא החריג האטולי; שאר האיים הם הרי געש שחולקו בסחיפה.

השם נתן על ידי הנווט הספרדי אלברו דה מנדניה ב-1595 על שם מרקיז דה קאנתה (Marqués de Cañete). בשפות המקומיות קוראים להם גם בשמות שמקורם בפולינזית.

האיים יושבו על ידי פולינזים כבר במאה ה-10. במשך מאות שנים פיתחו תרבות, שפה ואמנות עשירות. קנים של תקופות פרהיסטוריות מדברים על מעבר מדיג לחקלאות, על בניית פייפאי (במות), ועל מלחמות ושינויים חברתיים. האירופים הגיעו לראשונה ב-1595; הקשר עם אירופה הביא בשלב מאוחר יותר סחר בעצים, צייד לווייתנים, מיסיונרים ומחלות שהקטינו את האוכלוסייה באופן דרמטי במאה ה-19.

מיסיון קתולי ופרוטסטנטי שינה מנהגים מקומיים. בפועל נוצרה איבוד של חלק מהמסורות, אך היום יש ניסיון להחיות תרבות מסורתית, קעקועים ואמנות מקומית.

השפות המרקיזיות מדוברתות בצורות שונות ונחשבות חלק מהמשפחה הפולינזית. צרפתית היא שפה רשמית ושגורה; במפקד 2017 כ-97% מגילי 15 ומעלה ידעו לדבר צרפתית. ב-2017 התושבים נמנו ב-9,346 אנשים.

האיים ידועים באמנותם ובקעקועים מורכבים. אמני עולם כמו פול גוגן ובעלי ספרות תיארו אותם. כיום הכלכלה נשענת בעיקר על תיירות, חפצי אומנות, דיג וגידול קופרה (קוקוס מיובש). תיירים נמשכים לנופים, לאמנות ולתרבות המקומית.

איי מרקיז הם אחת החטיבות המנהליות של פולינזיה הצרפתית. המרכז המנהלי הוא טאיאוהא בנוקו היוא. האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2024 תחת השם טה הנואה אנטה, איי מרקיז.

איי מרקיז הם קבוצת איים רחוקה בדרום האוקיינוס השקט. שמה המקומי אומר "ארץ בני האדם".

יש כ-20 איים. הם רחוקים מטהיטי ומכל יבשת. רובם נוצרו מהר געש. (געשית = עשויה מלבה שהתקררה)

הרים חדים ועמקים עמוקים יורדים ישר לים. יש חופים צרים עם חול שחור.

האיים טרופיים וחמים כל השנה. צד אחד של האי מקבל הרבה גשם.

לפני שהבאים מאירופה גדל כאן יער גשם צפוף. יש צמחים רבים שמצויים רק שם. (אנדמי = רק במקום אחד)
בעלי החיים על היבשה מועטים. יש הרבה ציפורים ימיות וחיים עשירים בים.

האנשים הראשונים הגיעו לפני מאות שנים מפולינזיה המערבית. האירופאים ראו את האיים ב-1595. מאוחר יותר הגיעו מיסיונרים, סוחרים ומחלות. זה שינה את חיי התושבים.

האיים שייכים לפולינזיה הצרפתית ושייכים למדינה צרפת. יש שם כ-9,346 תושבים (2017). תיירים באים לראות טבע, אמנות וקעקועים עתיקים. כלכלה מסתמכת על תיירות, דיג ויצירה של חפצי אומנות.

האיים ידועים בקעקועים מיוחדים ובאמנות עץ ואבן. ציירים וסופרים מפורסמים ביקרו שם.