אייל מושק סיבירי

אייל מושק סיבירי או מושק סיבירי (Moschus moschiferus) הוא פרסתן בינוני בסוג איילי המושק. הוא נפוץ בצפון‑מזרח אסיה, בעיקר ברוסיה, בסין, בקוריאה ובמונגוליה. שמו נובע מהימצאותו באזור סיביר.

זהו הגדול שבאיילי המושק. אורך ראשו וגופו 86, 100 סנטימטרים, גובהו בכתפיים 56, 67 סנטימטרים, ומשקלו 10, 17 קילוגרם. יש לו זנב קצר וכמה ניבים בולטים, ניבים הם שיניים בולטות, והם גדולים יותר בזכרים.

הפרווה עבה וארוכה, מותאמת לאקלים הקר. צבעה אדמדם‑חום עם רצועות לבנות באזור הצוואר. האזורים התחתונים נוטים להתכהות לשחור. לעופרים (הצאצאים) יש כתמים לבנים בשבועות הראשונים.

משך ההריון של הנקבה כ־160 ימים. היא מגדלת עופר אחד או תאומים. המושק הסיבירי ניזון מעשבים, טחבים וחזזיות, צמחים נפוצים באזורים קרים. בית הגידול שלו הוא בדרך כלל יערות הרריים של עצי מחט, כמו הטייגה הסיבירית (יער מחטי קר).

הוא מאוים מציד, בעיקר בגלל הבלוטות שמייצרות מושק (חומר ריחני שבגללו צדים אותו).

אייל מושק סיבירי (Moschus moschiferus) הוא יונק קטן‑בינוני שמצוי בצפון אסיה. שמו הגיע מסיביר.

הוא 길 בגוף כ־86, 100 ס״מ, ושוקל בין 10 ל־17 ק״ג. יש לו זנב קצר ושתי שיניים בולטות שנקראות ניבים.

הפרווה עבה וחומה‑אדמדמה. צווארו בדרך כלל עם רצועות לבנות. לעופרים (הגור) יש כתמים לבנים בתחילה.

הנקבה נשאת כ־160 ימים ואז יולדת עופר אחד או שניים. המושק אוכל עשבים, טחבים וחזזיות. הוא חי ביערות הרריים עם עצי מחט, כמו הטייגה.

אנשים צדים אותו בשביל הבלוטות שמייצרות מושק, וזה מאיים עליו.