איינזצגרופן

אובר-גרופנפיהרר ריינהרד היידריך

האיינזצגרופן (Einsatzgruppen, מגרמנית: "קבוצות משימה") היו יחידות מיוחדות של האס אס (ארגון פרמיליטרי נאצי) ומשטרת הסדר (Ordnungspolizei, משטרה משרדית) שפעלו בזמן מלחמת העולם השנייה. הן הלכו אחרי הצבא הגרמני בכיבושים במזרח אירופה וביצעו מעשי רצח של יהודים, צוענים ואויבים פוליטיים.

האיינזצגרופן הוקמו בפקודת ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, בתחילת המלחמה. בראש חלק מהיחידות עמדו מפקדים בעלי השכלה גבוהה. רבים מאנשי היחידות היו נאמנים אידאולוגית למשטר הנאצי.
בתקופת ההקמה תפקידן היה למתוח מבצעי ריגול נגד מתנגדי המשטר, לעצור פעילים פוליטיים ולהחרים נשק. בהמשך, ובעיקר מאז אוגוסט 1941, הן עברו לפעולות של רצח המוני, כולל נשים וילדים. איש אס אס בכיר אמר במשפטי נירנברג שהמטרה הייתה "השמדה של יהודים, צוענים וקומיסרים סובייטים". לאיינזצגרופן היה תפקיד מרכזי ביישום מה שנקרא "הפתרון הסופי".

על-פי רשימות של היידריך והערכות היסטוריות, אנשי היחידות הרגו יותר ממיליון בני אדם. ההערכה של ההיסטוריון ראול הילברג מצביעה על כ-1.3 מיליון נרצחים בירי בין 1941 ל־1945.

האיינזצגרופן הוקמו כבר ב-1938 ושימשו כיחידות למשימות מיוחדות אחרי סיפוח ארצות ואזורי שליטה. ערב הפלישה לפולין הוקמו שש קבוצות מבצע, שצורפו לארמיות שפעלו בפולין. תפקידן כלל גם ריכוז יהודים לגטאות ולהוציא להורג מנהיגים פולניים.
האופן שבו פעלו שחרר את הצבא מאחריות ישירה לרציחות, והפעולות לוו בהתעללות והשפלה.

במבצע ברברוסה (1941) האיינזצגרופן אורגנו מחדש לארבע קבוצות, אחת לכל קבוצת ארמיות פולשת. כל קבוצה חולקה לאיינזצקומנדו (EK, יחידות מאחורי החזית) ולזונדרקומנדו (SK, יחידות שפעלו קרוב יותר לחזית). בפועל כל יחידה קיבלה גזרה גאוגרפית משלה.
הן נעזרו גם ביחידות משטרה מקומיות. האיינזצגרופן ריכזו אנשים בגטאות והשמידו אותם, רוב הנרצחים היו יהודים, וכן צוענים וקומוניסטים.
פעולות אלה הביאו למגמה של השמדה שיטתית של יהודים באזורים שנכבשו.

היחידות הוכפפו לקבוצות גדולות יותר שעמדו בכל אחת מהן מאות עד אלף איש. הן פעלו באזורים שונים במזרח אירופה, הארצות הבלטיות, בלארוס, ואוקראינה.

האיינזצגרופן ביצעו רציחות המוניות בדרך של ירי והטמנת הגופות בקברים המוניים. הדוחות שנמצאו מעידים על מספר רב של קורבנות כבר בשלבים המוקדמים של הפלישה.

בשנת 1943 הוקמה יחידה בשם זונדרקומנדו 1005, במטרה לטשטש את עקבות הרציחות. היחידה הוציאה גופות מהקברים והשתמשה בשריפה כדי להעביר חומרים ולמחוק ראיות. עובדי כפייה שימשו בביצוע המשימה, ורבים מהם נרצחו לאחר מכן.

בחלק מהמקרים נתפסו חברי האיינזצגרופן ונשפטו כבר בזמן המלחמה בידי הסובייטים. אחרי המלחמה נערכו משפטים בנירנברג ובמקומות אחרים. במשפט האמריקני נגד אוטו אולנדורף ואחרים (1947, 1948) הועמדו 24 נאשמים; 14 הורשעו. מספר קטן מהם הוצא להורג. בעקבות שיקולים פוליטיים וחוסר משאבים, רבים מבין העוסקים בפשעים לא נידונו באופן מלא; מתוך כ־3,000 משתתפים בחוליות המוות, רק כ־200 הועמדו לדין.

מחקר משנת 2006 טוען כי בקיץ 1942 הוכנה תכנית בשם "איינזצגרופה מצרים" שעניינה השמדה של יהודי ארץ ישראל באמצעות שיטות דומות לאלה שנקטו באירופה. הצוות הקטן הוצב באתונה והמתין לפקודה. התוכנית נבלמה בעקבות הניצחון הבריטי באל-עלמיין בסוף 1942.

אובר-גרופנפיהרר ריינהרד היידריך

האיינזצגרופן (Einsatzgruppen, בקשה: "קבוצות משימה") היו יחידות של האס אס (ארגון נאצי) ומשטרה. הן הלכו אחרי הצבא הגרמני במלחמה במזרח אירופה. מטרתן היתה להרוג אנשים שהנאצים כינו "אויבים".

בהתחלה הן חיפשו ומתעדות מתנגדים פוליטיים. אחרי 1941 הן עברו לפעולות אלימות נגד יהודים וצוענים. זה הוביל לשיטות של השמדה המונית.

ב-1941, בזמן הפלישה לברית המועצות, ארגנו את היחידות לפי ארמיות. כל יחידה קיבלה אזור פעולה משלה.
אותן יחידות עזרו ליצור גטאות (גטו, אזור סגור שבו ריכזו אנשים) והרגו אלפי אזרחים, רובם יהודים.

בשנת 1943 הקימו יחידה שנקראה זונדרקומנדו 1005. תפקידה היה לנסות להסתיר את הראיות של מה שנעשה. הם חיפשו קברים וניסו למחוק עקבות.

אחרי המלחמה חלק מחברי האיינזצגרופן נתפסו ונשפטו. כמה הוצאו להורג. אבל רבים לא נשפטו בכלל.

מחקר מ-2006 טוען שנייהלו גם תוכניות להשמדת יהודים במקום בשם ארץ ישראל. התוכנית לא יצאה לפועל בגלל התערבות צבאית בריטית בסוף 1942.