הטבח בידוובנה

ב-10 ביולי 1941 נערך טבח ביהודי ידוובנה, עיירה במזרח פולין. במשך שנים יוחסה האשמה לגרמנים. ב-2001 הראה ההיסטוריון יאן טומאש גרוס (Jan Tomasz Gross) כי רבים מהמעשים בוצעו בידי שכנים פולנים.

בסתיו 1939 נכנסה ידוובנה לשטח שנכבש על ידי הסובייטים. ביוני 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות וכבשה את האזור. יחידות גרמניות מיוחדות, האיינזצגרופן (Einsatzgruppen), יחידות שהוציאו לפועל רציחות המוניות, פעלו באזור והפיצו תעמולה שהאשימה את היהודים בשיתוף פעולה עם הסובייטים.

לפני הטבח התרחבו מעשי אלימות מקומיים נגד יהודים. בבוקר ה-10 ביולי הוקראו יהודים לבית העירייה בטענה לעבודות ניקיון. גברים הובלו לבית הקברות וחפרו בור. לאחר מכן הם נרצחו והושלכו לבור. שאר התושבים, בעיקר נשים, זקנים וילדים, הובלו לאסם בקצה העיירה. האסם הוצת ורבים מתו בשריפה.

מספר הנרצחים מוערך בין כ-380 ל-1,600. נותרו מעט ניצולים, רק כמה אנשים ששרדו.

בשנת 1949 נערך משפט לעשרים ושתיים איש. שמונה זוכו. החקירה אז נמשכה רק כשבועיים וקיבלה תשומת לב מועטה.

התפתחה מחלוקת היסטוריונית בין פרופ' טומש סטשמבוש (Strzembosz) לבין פרופ' ישראל גוטמן (Israel Gutman). הוויכוח נסב על השאלה מי אחראי לטבח והאם יהודים שיתפו פעולה עם הסובייטים.

סטשמבוש טען שחלק מהיהודים שיתפו פעולה עם הסובייטים. הוא ציין מסמכים ועדים שלטענתו מראים נשיאת נשק ושיתוף פעולה כלפי השלטון הסובייטי. לטענתו, מעשים אלה יצרו מתח בין יהודים לפולנים.

גוטמן דחה טענות אלו. הוא טען שנשיאת נשק נועדה להגנה עצמית. לדבריו, טענות על מרידות יהודיות או שיתוף פעולה רחב אינן מבוססות.

ב-2001 פרסם יאן טומאש גרוס את הספר "שכנים". הוא כתב כי השכנים הפולנים רצחו כ-1,600 יהודים. פרסום זה עורר סערה פוליטית והיסטוריונית בפולין.

חקירה רשמית של המכון לפולין קבעה שרבים מהממצאים של גרוס נכונים, אך העריכה את מספר ההרוגים בכ-380. חוות הדעת גם דיווחה על עדויות סותרות לגבי נוכחות חיילים או שוטרים גרמנים.

ב-2001 השתתף נשיא פולין אלכסנדר קוואשנייבסקי בטקס זיכרון והכיר באחריות פולנים כלפי המקרה. אנדרטה שהוקמה במקום הוסרה והוצבה אנדרטה חדשה עם כתובות בעברית ובפולנית, וחומת אבנים ציינה את מקום האסם שבו התקיימה הטרגדיה.

העיתונאי חיים הכט יצר את הסרט "שני אסמים" (2014). הסרט משלב את אירוע ידוובנה עם סיפורים נוספים על עזרה והצלה מצד פולנים בעיירות אחרות.

ב-10 ביולי 1941 קרה דבר עצוב בידוובנה. שכנים פולנים הרגו חלק גדול מיהודי העיירה.

לפני כן האזור היה תחת שלטון הסובייטים. אחר כך הגרמנים הגיעו. היו גם יחידות גרמניות שנקראו איינזצגרופן. איינזצגרופן = יחידות שגרמו להרבה מוות.

ביום הטבח קראו ליהודים לבית העירייה ואמרו שהם צריכים לנקות. חלק מהגברים הובלו לבית הקברות וחפרו בור. הם נרצחו ושאר התושבים הובלו לאסם. האסם הוצת והרבה אנשים מתו.

ההיסטוריונים עדיין לא מסכימים על המספר המדויק. ההערכות נעים בין כ-380 ל-1,600 הרוגים. נשארו רק כמה אנשים ששרדו.

ב-1949 נערך משפט לעשרים ושניים אנשים. שמונה זוכו. החקירה אז הייתה קצרה.

יש וויכוח בין היסטוריונים על מי אשם ומה קרה בדיוק.

סטשמבוש אומר שחלק מהיהודים שיתפו פעולה עם הסובייטים. הוא מביא עדויות ותעודות.

גוטמן אומר שזה לא נכון. לדבריו, היהודים נשאו נשק להגנה בלבד.

ב-2001 פרסם יאן טומאש גרוס ספר. הוא כתב ששכנים פולנים רצחו עד 1,600 יהודים. זה עורר הרבה תגובות.

חקירה רשמית קבעה שמספר ההרוגים היה נמוך יותר, כ-380. גם נשמרו עדויות שונות על מעורבות גרמניים.

ב-2001 נשיא פולין, אלכסנדר קוואשנייבסקי, השתתף בטקס זיכרון והכיר באחריות חלקית של פולנים. הוצבה אנדרטה חדשה עם כתובות בעברית ובפולנית.

יש סרט שנקרא "שני אסמים". הסרט מראה אירועים דומים ומספר גם על אנשים שניצלו בעזרת שכנים טובים.