איליה ארנבורג

איליה גריגורייביץ' ארנבורג (1891, 1967) היה עיתונאי וסופר סובייטי-יהודי. נולד בקייב במשפחה ממוצא ליטאי ועבר עם משפחתו למוסקבה ב-1895. בבית הספר התיידד עם ניקולאי בוכארין, ועם בוא המהפכה הצטרף לפעילות בולשביקית (תנועה שחתרה לשנות את המשטר הצארי).

ב-1908 נעצר על פעילות פוליטית, ובאותו שנה נסע לפריז. שם עזב בהמשך את המפלגה והשתלב בסביבה בוהמית פריזאית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבד ככתב צבאי וסיקר את החזית. אחרי המהפכות של 1917 חזר לרוסיה, נטה לרעיונות אנרכיסטיים וחי תקופה בקייב. ב-1919 נישא ליובוב קוזינצובה; נישואיו היו לא שגרתיים מבחינה אישית.

בעשורים הבאים התבסס ארנבורג כסופר ומבקר. ב-1921 יצא שוב לחו"ל, שהה בברלין ובפריז כמעט עשרים שנה, וכתב בין השאר את הרומן המפורסם "הרפתקאותיו של חוליו חורניטו" (1922). ספר זה מציג תמונת פסיפס של אירופה ומנבא חלקים מהעתיד, כולל איום על קהילות יהודיות.

משנות ה-20 החל לעבוד בעיתונות הסובייטית, וביסס שם מעמד של פובליציסט. עם עליית הנאצים הפך למניף תעמולה נגד הנאציזם. במלחמת האזרחים בספרד (1936, 1939) שימש כתב צבאי. בעת מלחמת העולם השנייה שב לברית המועצות, כתב רומן על נפילת פריס והיה כתב בעיתון הצבאי "הכוכב האדום".

ב-1942 הצטרף לוועד היהודי האנטי-פשיסטי (ועדה יהודית שפעלה נגד הפשיזם). הוא ועמיתו וסילי גרוסמן אספו מידע על שואת היהודים; החומר נועד ל"הספר השחור", שהוצאתו נאסרה על ידי השלטונות. מאמרו מ-1942 קרא למאבק אלים נגד הגרמנים; ביטוי זה הפך לסיסמה סובייטית, והיטלר אף דרש לתפוסו.

לאחר המלחמה תקף ארנבורג את הציונות ואת מדינת ישראל בעיתון הסובייטי. פגישתו עם גולדה מאיר ב-1948 הייתה מתוחה. למרות הביקורת על דעותיו, שמר על זהותו היהודית והתנגד לציונות. הוא היה קומוניסט וסטליניסט במשך שנים רבות, וזכה פעמיים בפרס ברית המועצות.

בשנות ה-50, אחרי מותו של סטלין, ניסה לסייע לאינטלקטואלים שנרדפו. ב-1954 פורסמה נובלתו "ההפשרה", וביד ושם הועברו חלקי הארכיון היהודי שלו לארכיון בישראל. ארנבורג נפטר במוסקבה ב-1967. דמותו שנויה במחלוקת, בהתחשב בהישרדותו ובעמדותיו בתקופות קשות.

ארנבורג כתב רומנים, סיפורים, שירים, מחזות, מאמרים ומסות. רבים מעבודותיו עוסקות במציאות הפוליטית והרעיונית של רוסיה והאירופה במאה ה-20.

איליה ארנבורג (1891, 1967) היה עיתונאי וסופר יהודי שחי ברוסיה ובאירופה.

נולד בקייב ועבר עם משפחתו למוסקבה כשהיה ילד. בהמשך למד ועסק בפוליטיקה. ב-1908 נסע לפריז, כתב שירים ועבד ככתב בזמן מלחמה.

חזר לרוסיה אחרי המהפכות, נשא אישה ב-1919 וחי גם בפריז כמעט עשרים שנה. כתב ספרים שסיפרו על אירופה והרבה פעמים על מלחמות.

כשהנאצים עלו לשלטון, ארנבורג ביקר אותם בכתיבתו. במלחמת העולם השנייה חזר לברית המועצות וכתב בעיתון לחיילים. הוא הצטרף לוועד יהודי שנלחם בפאשיזם; במקום זה אספו חומר על הרוע שקרה ליהודים (השואה, רצח יהודים על ידי הנאצים).

לאחר המלחמה כתב גם נגד הרעיון של מדינה יהודית בשם ישראל. הוא נשאר דמות שנויה במחלוקת בגלל דעותיו וההישרדות שלו בזמנים קשים.

ארנבורג כתב רומנים, סיפורים ושירים. הרבה מכתביו עוסקים בהיסטוריה ובפוליטיקה של זמנו.