אימו (Emo) הוא תת-סגנון של ההארדקור פאנק וגם שם לתת-תרבות שקשורה בו. המונח "אימוקור" הוא קיצור של "הארדקור אמוציונלי" (Emotional Hardcore) ומשמש לתיאור זרמים שהיו רגישים ומבוססי תחושות.
בווושינגטון הבירה באמצע שנות ה-80 מוזיקאים כמו איאן מק'קיי וגאי פיקיוטו חיפשו דרך אישית יותר להבעה, והקימו להקות כמו Embrace ו-Rites of Spring. הסצנה המקומית יצרה סאונד חדש, לעתים אינטנסיבי ואקספרסיבי, שלימים נכנס תחת המונח אימו. הלייבל Dischord Records קישר הרבה מהלהקות הללו והפיץ את המוזיקה.
להקות מאזורי אחרים, ובפרט קליפורניה, שילבו את הצליל הרגשי בתוך מסגרות יותר פופיות או מלודיות. להקות כמו Jawbreaker ו-Samiam הוסיפו מלודיה גסה, ו-Lifetime חיברה בין הארדקור לאימוציה מלודית. חלק מהשורות האלה נטמעו גם בהשפעות על המטאלקור מאוחר יותר.
במהלך אמצע ועד סוף שנות ה-90 נוצרה "אינדי אימו" יותר מלודית, בהשפעת Fugazi ו-Sunny Day Real Estate. אלבום Dairy של Sunny Day Real Estate ב-1994 סייע להבאת סוג זה לקהל רחב יותר. סצנות אזוריות כמו המידווסט בלטו, ולהקות כמו Cap'n Jazz, The Promise Ring, Braid ו-The Get Up Kids קיבלו תשומת לב לאומית. לייבלים אינדי הוציאו אוספים ותיעדו את הסצנה, אך במהרה גם תוויות מיינסטרים החלו להתעניין.
מאוחר יותר המונח התרחב כשהלהקות Jimmy Eat World ו-Dashboard Confessional זכו לפופולריות רחבה. המילה "אימו" החלה לכלול גם אופנה והתנהגויות, ולא רק מוזיקה. בעקבות ההתרחבות הודבקו התוויות לעתים ללהקות שונות מאוד מבחינה מוזיקלית, ונוצר ויכוח מתמשך על מי "נחשב" אימו.
מוזיקה ואלמנטים מתרבות האימו חדרו לישראל. להקות כמו UselessID זכו לייצוג בולט יותר, וישנם הרכבים נוספים שהגדירו עצמם או נקשרו בסגנון המקומי. בסצנה המקומית אימצו מעריצים צבעים, שיער וסגנונות אופנה מהזרם הבינלאומי.
אימו (Emo) היא סוג של מוזיקה שיצא מהארדקור פאנק. "אימוקור" זה קיצור של "הארדקור אמוציונלי". זה אומר מוזיקה רגישה ונושאת תחושות.
הכל התחיל בוושינגטון באמצע שנות ה-80. להקות כמו Rites of Spring ו-Embrace שינו את הדרך לשיר ולהתנהג על הבמה.
להקות ממקומות אחרים לקחו את הרגש והוסיפו לו מנגינות יותר פופיות. זה עשה את המוזיקה נוחה יותר להאזנה.
בשנות ה-90 הופיע סגנון מלודי יותר. Sunny Day Real Estate עזרו לזה להתפרסם. להקות כמו Cap'n Jazz ו-The Promise Ring היו חלק מזה.
בסוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000 להקות כמו Jimmy Eat World ו-Dashboard Confessional הפכו פופולריות. המילה "אימו" התחילה לתאר גם בגדים וסגנון.
גם בישראל יש אנשים שאוהבים אימו. UselessID היא דוגמה ללהקה שנחשבת קשורה לסגנון.
תגובות גולשים