אימפריאליזם

קריקטורה סאטירית מתארת מנהיגי אימפריות המאה ה־19 מחלקים את סין כעוגה. ברקע עומד פקיד צ'ינג (מנדרין) חסר אונים.

אימפריאליזם היא מדיניות של הרחבת שליטה של מדינה על שטחים וזכויות של אנשים בשטחים אלה. המונח נובע מהמילה "אימפריה", שליטה רחבה על שטחים ואוכלוסיות שונות.

בשלטון אימפריאליסטי רוב הזמן שלטו מיעוטים מהמולדת. התושבים המקומיים לא זכו לזכויות אזרח. התנגדות דוכאה בכוח. במחצית השנייה של המאה ה־19 יותר מדינות הפכו לאימפריאליסטיות. הן התחרו על שטחים ומשאבים.

הגל הראשון התנהל מהמאות ה־15 ועד שנות ה־70 של המאה ה־19. המניע המרכזי היה סחר חופשי עולמי. האירופים הקימו תחנות מסחר בחופים ויצרו קשרים עם שליטים מקומיים למען הסחר. התיישבות אירופית (קולוניאליזם) הופיעה בעיקר באמריקה. בשלב זה רבים מהילידים גורשו או נהרגו, והתקיים סחר עבדים רחב בין אפריקה לקריביים ולברזיל.

הגל השני, או האימפריאליזם המודרני, החל עם המהפכה התעשייתית באמצע המאה ה־19 ונמשך עד לידת גלי הדה־קולוניזציה במאה ה־20. כאן עמד הרעיון של "עליונות האדם הלבן", אמונה בגזע אירופי כ"נעלה" וחובתו "להשכיל" עמים אחרים ולהביא את הנצרות. מבחינה כלכלית חלו שינויים: מדינות אימצו מכסי מגן והקולוניות הפכו גם לשווקים למוצרים אירופיים. האירופאים השתמשו ביתרון טכנולוגי וצבאי כדי להפעיל שליטה ישירה, לא דרך שליטים מקומיים. בתקופה זו המעצמות החזיקו מעל 75% מהעולם.

לאחר המאה ה־20 נטען שקיים גם "אימפריאליזם בלתי־פורמלי". זאת שליטה כלכלית ופוליטית של מעצמות בודדות, בראשן ארצות הברית, המשפיעות על סדר היום העולמי דרך ארגונים בינלאומיים.

התרחבות האסלאם לים התיכון ולבלקן סגרה חלק מנתיבי המסחר הישנים. זה דחף את האירופים לחפש דרכים חדשות וסחר אטלנטי, שתחילתו בפורטוגל.

תאוריה היסטורית־פוליטית רואה בקולוניאליזם של המאה ה־15 את השלב הראשון. אחריו בא המרקנטליזם, מדיניות כלכלית שמטרתה הגדלת הייצוא והוצאת עושר מהקולוניות למולדת. השלב האימפריאליסטי הגיע כשהקולוניות שועבדו לטובת המעצמה.

התאוריה הפסיכולוגית מדגישה מניעים של גאווה ותחרות בין מדינות. התאוריה הכלכלית, כפי שלנין הציע, טוענת שאימפריאליזם הוא השלב האחרון של קפיטליזם, שבו מחפשים מקומות להשקעה ומשאבים חדשים.

תאוריה נוספת מתמקדת בהשפעת המפעלים של המהפכה התעשייתית. הייצור המוגבר יצר עודפים וביקוש לשווקים חדשים ולעבודה מחוץ לאירופה.

שני מרכיבים חשובים בתהליך היו גישת עליונות האדם הלבן (דרוויניזם חברתי, השפעת הרברט ספנסר ו"שרידות החזקים") והתפתחות טכנולוגית, אוניות, כלי נשק וכלי תעבורה שקידמו את ההשתלטות הקולוניאלית.

קריקטורה מציגה מנהיגים מחלקים את סין כעוגה. פקיד סיני נראה חסר יכולת לעצור אותם.

אימפריאליזם זה כשמדינה גדולה לוקחת שליטה על אדמות של מדינות אחרות. המטרה היא להיות חזקה ולרכוש משאבים ועושר.

הגל הראשון קרה מהמאות ה־15 עד המאה ה־19. האירופים הקימו תחנות מסחר בחופים. הם התיישבו בעיקר באמריקה. היו גם מעשי אלימות וסחר בעבדים.

הגל השני החל באמצע המאה ה־19 בזמן המהפכה התעשייתית. אנשים באירופה חשבו שהם "מובילים" ויש להם חובה ללמד אחרים. הם השתמשו בטכנולוגיה ובצבא כדי לשלוט ישירות במקומות רחוקים. אזורים רבים בעולם היו תחת שליטה של מעצמות אירופיות.

אחר כך, כשהמדינות קיבלו עצמאות, נשארה לעתים שליטה לא רשמית. מדינות חזקות עדיין השפיעו על כללי העולם.

הרחבת האסלאם לים התיכון הקשתה על המסחר שם. האירופים חיפשו דרכים חדשות ויצאו לסחר באוקיינוס האטלנטי, מתחילה בפורטוגל.

יש כמה הסברים למה זה קרה: רצון לרכוש משאבים ושווקים; תחרות בין מדינות; ותאוריות ששמו לב לטכנולוגיה החדשה במפעלים. היו גם רעיונות של "דרוויניזם חברתי" שאמרו שחלק מהעמים עדיפים על אחרים. טכנולוגיות כמו אוניות וכלי נשק עזרו לכך.