אימרתי

אִימֶרֶתִי (בגאורגית: იმერეთი) הוא מחוז במערב גאורגיה, שנושא את שם החבל. הוא משתרע משני עברי נהר הריוני (נהר ריוני) בקטע הזרימה הצפוני שלו. רוב המחוז נמצא על חלקו המזרחי של המישור הקולכתי (מישור רחב ושטוח הקרוב לחוף הים).

האימרים הם תושבי האזור. הם חלק מהעם הגאורגי ודוברים דיאלקט מקומי, כלומר ניב מיוחד של השפה הגיאורגית. מספרם מוערך בכ־800,000 בני אדם.

כותאיסי היא עיר הבירה של המחוז. יש בה כ־248,000 תושבים, והיא העיר השנייה בגודלה בגאורגיה. ערים תעשייתיות חשובות נוספות במחוז: זסטפוני, טקיבולי, צ'יאתורה וסמטרדיה.

כלכלת האזור ברובה חקלאית. האזור ידוע בכרמים (גפנים לגידול ענבים), שדות תירס ותותים. האדמה פורייה בגלל לחות האקלים, הקרבה לים וריבוי משקעים. תנאים אלה יצרו בעבר ביצות. ביצות אלו הקשו על החקלאות וגרמו לבעיות בריאותיות. בתקופת הקולקטיביזציה בשנות ה־30 (כאשר השלטון הסובייטי איחד חוות חקלאיות) רוב הביצות יובשו כדי ליצור שדות חקלאיים רחבים.


באזור זה התקיימה מן המאה השישית לפנה"ס ועד המאה השביעית ממלכה מערב‑גאורגית בשם אגריסי. הממלכה אימצה את הנצרות ב־523. במשך מאות שנים האזור היה שדה קרב בין פרס והאימפריה הביזנטית. במאה ה־8 נחלשה אגריסי, ובשנת 786 נכבשה בידי לאון השני, נסיך אבחזיה. הוא כינה את הממלכה המאוחדת של מערב גאורגיה ממלכת האבחזים והעביר את בירתו לכותאיסי.

בשנת 975 חבל אימרתי הצטרף לממלכה הגאורגית המאוחדת. כותאיסי שימשה כבירת הממלכה עד לשחרור טביליסי ב־1122. אחר כך, לאחר התפרקות הממלכה במאה ה־15, אימרתי הפכה לממלכה עצמאית, שסבלה מפלישות עות'מאניות.

במאה ה־19 ניסה המלך סולומון השני לאחד את מערב גאורגיה. המאבקים הללו הובילו להתערבות רוסית. הרוסים כבשום את ממלכת אימרתי ב־1810 וסיפחו אותה לאימפריה הרוסית.

במהלך תקופת העצמאות הקצרה (1918, 1921) אימרתי הייתה חלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה. לאחר מכן נכנסה לתוך מסגרת ברית המועצות, עד שקיבלה שוב מעמד מחוזי בגאורגיה העצמאית ב־1991.


נפות עיקריות: כותאיסי, זסטפוני, טקיבולי, צ'יאתורה, סמטרדיה. (נפות נוספות קיימות במחוז.)


כמה מושלים מודגשים בעשורים האחרונים: 1995, תאימורז שאשיאשווילי; 2003, דוד מומלדז'ה; 2004, גיאורגי גצאדז'ה; 2009, לאשה מאכאצאריה; 2012, ואחטנג בלאוואדזה.


אתרים בולטים במחוז כוללים את מנזר גלאתי, קתדרלת בגרטי בכותאיסי, מצודת שורפני, מנזר מוצאמתה, מצוק קאצחי, מערת סתפליָה, האתר הארכאולוגי ואני ובית הכנסת הגדול של כותאיסי. רבים מהאתרים מציגים היסטוריה דתית ואדריכלית עתיקה.

אימרתי (בגאורגית: იმერეთი) הוא מחוז במערב גאורגיה. הנהר ריוני חוצה את האזור. רוב השטחים הם מישור קולכתי, מישור שטוח ליד הים.

האימרים הם התושבים המקומיים. הם דוברים ניב מיוחד של השפה הגאורגית. יש להם כ־800,000 איש.

כותאיסי היא העיר הגדולה במחוז. יש בה כ־248,000 תושבים. ערים נוספות ידועות: זסטפוני, טקיבולי, צ'יאתורה וסמטרדיה.

המחוז חקלאי. מגדלים בו גפנים (לענבים), תירס ותותים. האזור לח ורטוב בגלל הקרבה לים. פעם היו כאן ביצות, אדמה רטובה מאוד. בשנות ה־30 ייבשו חלק מהביצות כדי לגדל יותר יבולים.


לפני אלפי שנים הייתה כאן ממלכת אגריסי. האזור הפך לנוצרי ב־523. כותאיסי הייתה עיר חשובה וקיבלה מעמד בירה בתקופות שונות.

בשנת 975 החבל הצטרף לממלכה הגאורגית המאוחדת. אחרי שנים רבות, ברוסיה כבשה את האזור ב־1810. במאה ה־20 האזור היה חלק מהעולם הסובייטי. לאחר שגאורגיה קיבלה עצמאות ב־1991, אימרתי הפכה למחוז מודרני עם בירתו כותאיסי.


דוגמאות לנפות: כותאיסי, זסטפוני, טקיבולי, צ'יאתורה.


שמות בולטים: תאימורז שאשיאשווילי (1995), דוד מומלדז'ה (2003), לאשה מאכאצאריה (2009).


אתרים מעניינים: מנזר גלאתי, קתדרלת בגרטי, מצודת שורפני, מנזר מוצאמתה, מצוק קאצחי, מערת סתפליָה וואני (אתר עתיק).