אינוורסיה ימית

אינוורסיה מרינית, במטאורולוגיה, היא אינוורסיה שנוצרת כשהים הקר יחסית משפיע על מסת אוויר חמה. אינוורסיה היא שכבת אוויר שבה הטמפרטורה עולה עם הגובה, כלומר הפוך מהרגיל.

התופעה נפוצה בעיקר באביב ובקיץ, ובאזורים סובטרופיים. למקורות מים גדולים יש קיבולת חום גבוהה, ולכן הם נשארים קרירים יותר מהיבשה בזמן חימום על ידי השמש. כשמסת אוויר חמה עוברת מעל ים קר, החלק התחתון שלה מתקרר יותר מהשכבות שמעליו. בגבול האנכי של אזור ההשפעה הימי מתפתחת שכבת אינוורסיה מרינית. התהליך גם כולל ספיחת לחות, כלומר קליטת לחות מהים, אבל הלחות מתרכזת מתחת לאינוורסיה ולא מתפזרת למעלה.

בישראל האינוורסיה המרינית קיימת בקביעות ברוב חודשי הקיץ. זה קשור לזרימת אוויר מערבית שנובעת מאפיק הפרסי ולבריזה השולטת במישור החוף. גובה שכבת האינוורסיה משתנה ותלוי בתנאים, בדרך כלל בין כמה מאות מטרים עד כ-1,500 מטרים ולעיתים יותר. גובה זה משפיע על עומס החום במישור החוף והשפלה, ובמידה פחותה גם על השדרה ההררית.

אינוורסיה מרינית היא מצב שבו ים קר מקרר את חלקו התחתון של האוויר. אינהרסיה (שכבת אינוורסיה) היא מקום שבו הטמפרטורה מתנהגת הפוך.

באביב וקיץ הים נשאר קר יותר מהיבשה. כאשר אוויר חם עובר מעל הים, החלק הקרוב לים מתקרר. תיווצר שכבה שבה האוויר מתחת חם פחות מהאויר שמעל.

בישראל רואים את התופעה בחודשי הקיץ. זה קורה בגלל רוח ודרך הבריזה של הים. השכבה יכולה להיות נמוכה, כמה מאות מטרים, או גבוהה עד כאלף מטרים. גובהה משנה כמה חם נחוש בחוף ובמישור החוף.