איסור פרסום הוא איסור שמונע מהציבור ומאמצעי תקשורת לפרסם מידע מסוים. האיסור מתנגש עם חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. הוא חל כאשר פרסום עשוי לפגוע באינטרסים ציבוריים, כמו פגיעה בחקירה משטרתית או בביטחון המדינה, או לפגוע באדם פרטי, למשל לפגוע בשמו הטוב או לסכן את חייו.
בחלק מהחוקים נקבע איסור פרסום בנושא מסוים, כך שמידע על אותו נושא אסור בפרסום.
"צנזור" בהקשר זה הוא רשות שמוסמכת לאסור פרסום מסיבות של ביטחון או שלום הציבור. בית המשפט יכול להוציא צו איסור פרסום לבקשת גורם מעורב בפרשה. בעת הוצאת הצו, שוקל בית המשפט את הנזק שייגרם מפרסום מול חשיבות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. צו יכול להיות גורף ולמנוע פרסום כל פרט הקשור לפרשה, או מוגבל ומפורט לגבי מה מותר ומה אסור לפרסם. הצו נשלח למערכות התקשורת המרכזיות.
בתי המשפט דנים לעתים בבקשות להתרת פרסום. בהכרעות נדירות הבחינו שופטיו בין דמויות ציבוריות לאנשים פרטיים, וקבעו שלעיתים אינטרס הציבור לחשוף זהות של איש ציבור גובר על הנזק שבפרסום. לגבי אדם פרטי ייתכן שהנזק לפרט גובר על התועלת הציבורית.
האינטרנט הקשה מאוד על אכיפת איסור הפרסום. מידע יכול להידלף או להתפרסם במהירות באתרים רבים. מנועי חיפוש מקלים על מציאת מידע. משתמשים יכולים להישאר אנונימיים. בנוסף, אתרים שמאוחסנים בשרתים מחוץ למדינה אינם תמיד כפופים לצווים שהוצאו במדינה אחרת. כך פרסומים רבים נאכפים רק חלקית או בכלל לא.
גם כאשר אתרים גדולים מקבלים את הצווים, אתרים קטנים ולא רשמיים עלולים להמשיך לפרסם. פרסום הצו עצמו לעיתים חושף את המידע שניסו למנוע. דוגמה מעשית היתה פרסום על חקירתה של בר רפאלי. עיתון מקומי פרסם קטעים שהוסרו בהשחרה, ובמקביל הועלה התוכן המלא באינטרנט. בנוסף, היו מקרים של בלוגרים ואתרים שעקפו איסורי פרסום.
חברי כנסת נהנים מחסינות פרלמנטרית, כלומר הגנה על דבריהם במסגרת תפקידם. חלקם ניצלו זאת כדי לפרסם מידע שסובל מאיסור פרסום. עם זאת, היועץ המשפטי לכנסת הבהיר כי דיון או פרסום מתוכנן שמהווה עבירה אינו מכוסה בחסינות, וחבר כנסת עלול להיחקר ולשאת באחריות.
איסור פרסום מונע מאנשים ומעיתונים לפרסם מידע מסוים. זה נעשה כדי להגן על חקירות, על ביטחון המדינה או על אנשים.
בכמה חוקים כתוב שאסור לפרסם נושא מסוים.
"צנזור" הוא רשות שאוסרת פרסומים מסוכנים. בית המשפט יכול להוציא "צו". צו הוא הוראה רשמית שאוסרת לפרסם פרטים. הצו יכול לאסור הכל או רק חלק מהפרטים.
לרוב יש סיבוכים כשהתקשורת מבקשת לפרסם. שופטים שוקלים אם הציבור צריך לדעת יותר או אם הפרסום יפגע באנשים.
האינטרנט מקשה על השליטה. מידע יכול לעבור מהר ולקום באתרים מחו"ל. לכן לפעמים אי אפשר למנוע פרסום.
דוגמה: בפרשת חקירתה של בר רפאלי פורסם חלק בעיתון, והמאמר המלא נמצא ברשת.
חברי כנסת נהנים מחסינות. "חסינות" מפקחת על דבריהם בתפקידם. הם לפעמים אומרים דברים שאסור לפרסם. ועדיין, אם מישהו מתכנן לפרסם דרך עבירה, הוא עלול להיפתח לחקירה.
תגובות גולשים