פרשת קריקטורות מוחמד (2006)

הפרשה החלה ב-30 בספטמבר 2005, כשעיתון דני, יילנדס פוסטן, פרסם 12 קריקטורות של מוחמד. הקריקטורות הופיעו גם בעיתונים אחרים, כולל ג'רוזלם פוסט.

הפרסום עורר זעם בעולם המוסלמי בעיקר בתחילת 2006. היו הפגנות רבות, שריפות שגרירויות ואיומי רצח על היוצרים. בדיווחים נאמר שמספר ההרוגים באירועים הללו הגיע לפחות לחמישים.

קדם לפרסום רקע של מתח: באירופה גדלו חששות מטרור אחרי פיגועי מדריד ולונדון. בעיתונות דנו על קיצוניות דתית ועל חופש הביטוי, כלומר הזכות להביע דעות בפומבי.

הקריקטורות הציגו את הנביא מוחמד (הנביא הוא המנהיג הדתי של האיסלאם) במצבים משפילים. לפי הזרם המרכזי באסלאם בן־הזמננו אסור לתאר את פניו של מוחמד. חלק מהציורים נלוו לטיעונים על חופש הביטוי.

הסיפור שהוביל לפרסום כלל את סיפורו של סופר ילדים, קורה בלויטגן, שאמר שהוא לא מוצא מאייר מפחדיו. עורך התרבות פלמינג רוס ביקש איורים מאגודת המאיירים, קיבל כ-12 איורים ופרסם אותם.

מעבר לזעם על הפרסום הופצו גם תמונות מזויפות פוגעניות באינטרנט, והן החריפו את התגובות. מדינות ערביות קראו לחרם צרכנים, כלומר אי־קניית מוצרים דניים, וזה גרם להפסדים כלכליים גדולים.

היו מקרים של שריפת שגרירויות, הפגנות אלימות וירי בכמה מדינות. במספר מקרים נחטפו תיירים או הוצאו איומים. ממשלת דנמרק התנמצלה חלקית והתעמתה עם טענות על פגיעה ברגשות המוסלמים.

אירועים קשורים התרחבו גם למדינות אחרות. ב-2 ביוני 2008 פוצץ מטען ליד שגרירות דנמרק באיסלמבאד, ובדיווחי ארגונים קיצוניים הוצג הקשר לקריקטורות. ב-2010 סוכלה תכנית לפגוע במשרדי יילנדס פוסט, והמעורבים נשפטו.

הקריקטוריסט קורט וסטרגארד צייר אחת מהקריקטורות הידועות עם פצצה בטורבן. בעקבות זאת הוצע פרס על רציחתו, והוא חי תחת הגנה ובמקומות מסתור. לאורך השנים נעשו ניסיונות לרצחו והוא קיבל אבטחה צמודה.

השבועון הצרפתי שרלי הבדו הדפיס מחדש את הקריקטורות ופרסם קריקטורות נוספות. באירועים מאוחרים היו ניסיונות להצית את משרדי השבועון, וב-7 בינואר 2015 פרצו מחבלים למשרדי העיתון והרצחו עיתונאים ושוטרים. המקרה הזה היה חלק מהדיון על גבולות חופש הביטוי והתגובה האלימה אליו.

ב-30 בספטמבר 2005 פרסם עיתון דני 12 קריקטורות של מוחמד. קריקטורה זה ציור מצחיק או מבקר.

הרבה אנשים במקומות רבים כעסו על הציורים. בתחילת 2006 היו הפגנות גדולות. בחלק מהמפגשים אנשים נפגעו.

לפני זה היו מתח וחשש מפיגועים באירופה. אנשים דיברו על חופש הביטוי. חופש הביטוי זה הזכות להגיד רעיונות.

בתרבות ובסאטירה פרסמו את הציורים. ברוב האסלאם לא מציירים בדרך כלל את מוחמד. חלק מהציורים הפכו לפוגעניים במיוחד.

היו מחאות, שגרירויות הוחזרו, וקריאו לחרם. חרם זה לא לקנות מוצרים ממקום מסוים. חלק מהאירועים הפכו לאלים, ושגרירויות הוצתו.

היו גם תמונות מזויפות שהופצו באינטרנט. זה גרם לכעס גדול יותר.

אחד המאיירים, קורט וסטרגארד, נאלץ להסתתר בגלל איומים. הוא קיבל שמירה והגנה.

עיתון בצרפת הדפיס את הקריקטורות ופרסם עוד ציורים. ב-2015 פרצו מחבלים למשרדי השבועון והרגו אנשים. זה היה אירוע קשה שהראה עד כמה הוויכוח יכול להיות חזק.