אירו

אירו (סמל: €; קוד: EUR) הוא המטבע האחיד של 20 מתוך 27 מדינות האיחוד האירופי. האירו מחולק ל-100 סנט. הקוד EUR הוא לפי תקן ISO 4217.

השם "אירו" נגזר מהמילה "אירופה". בכל שפה נהגה הצורה הראשונה של המילה "אירופה" ולכן ההגייה משתנה בין מדינות. למשל: בגרמנית אוֹירו, באנגלית "יורו", בספרדית ואיטלקית "אֶאוּרו", וביוונית "אֶברו". ביחיד ובעברית נהוג לומר "אירו".

החלטה על המטבע המשותף התקבלה באמנת מאסטריכט משנת 1992. אמנת מאסטריכט היא הסכם שקבע קריטריונים כלכליים להצטרפות (כמו גירעון נמוך, חוב נמוך, אינפלציה וריביות קרובות לממוצע). כמה מדינות, בהן הממלכה המאוחדת ודנמרק, קיבלו פטור במקור.

השם "אירו" אומץ רשמית ב-16 בדצמבר 1995 בפסגה במדריד. רעיון השם הוצע על ידי ז'רמן פירלו ב-1995.

האירו הושק ב-1 בינואר 1999 בצורת מטבעות אלקטרוניים והחליף יחידת מטבע אירופית אחרת. ב-1 בינואר 2002 נכנסו לשימוש שטרות ומטבעות אירו פיזיים, והפכו להילך החוקי היחיד במדינות המשתמשות בו.

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי (בנק שמחליט על המדיניות המוניטרית; מקום מושבו בפרנקפורט) והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות המשתמשות באירו. הבנק המרכזי האירופי קובע את הכללים הרחבים, והבנקים הלאומיים מנפיקים שטרות ומטבעות ומפעילים מערכות תשלומים.

ביום השקתו הערך היה כ-1.17 דולר לאירו. בשנים הראשונות הוא ירד עד כ-0.825 דולר (2000). לאחר מכן התחזק והגיע סביב 1.25 בתחילת שנות ה-2000. ב-2008, ערב משבר האשראי, הגיע לשיא של כמעט 1.6 דולר. מאז הופיעו תנודות והיחס ירד שוב, בין השאר בעקבות המשבר בגוש האירו ב-2010.

ראשיתו של הגוש הוכרזה ב-29 במרץ 1998, כשהנאציבות קבעה 11 מדינות שייכנסו ראשונות. בהמשך הצטרפו מדינות נוספות. יוון הצטרפה ב-1 בינואר 2001. מדינות נוספות שהצטרפו מאוחר יותר הן סלובניה (2006), מלטה וקפריסין (2007) וסלובקיה (2008). ישנן חברות באיחוד שמחוייבות להצטרף בעתיד, והן צריכות לעמוד בקריטריונים הכלכליים.

מטבעות האירו קיימים בערכים: 1, 2, 5, 10, 20, 50 סנט, 1 אירו ו-2 אירו. צד אחד של כל מטבע זהה בכל מדינות הגוש; הצד השני שונה ומראה עיצובים לאומיים. עם זאת, כל המטבעות תקפים בכל מדינות הגוש.

מדינות קטנות שאינן חלק מהאיחוד אך קשורות אליו, מונקו, סן מרינו, אנדורה וקריית הוותיקן, זוכות להטביע מטבעות אירו עם צד לאומי.

מטבעות 2 אירו משמשים לעיצוב מיוחד לציון אירועים לאומיים. בנוסף מוטבעים מטבעות לאספנים שאינם מיועדים לשימוש יומי רחב.

שטרות האירו אחידים בכל המדינות והם בערכים 5, 10, 20, 50, 100, 200 ו-500 אירו. השטר הפופולרי והנפוץ למשיכה בכספומטים הוא שטר ה-50 אירו. שטרות 200 ו-500 נדירים במעמד יומי.

על שטרות מודפסים גשרים ושערים בדויים (לא ממשיים). זה נעשה כדי לא לקשר שטר למדינה מסוימת.

השערים הקבועים הוצמדו בעת המעבר משטרות לאומיים לאירו. השוק הבינלאומי רואה באירו מטבע מרכזי, והוא המטבע השני הנסחר ביותר אחרי הדולר האמריקאי.

(כותרות נוספות בטקסט המקורי כמו "סדרה 2002" ו"סדרה אירופה" מתייחסות לעיצובים השונים של השטרות.)

אירו הוא המטבע שמשתמשות בו 20 מדינות באיחוד האירופי. הסמל שלו הוא €.

האירו מתחלק ל-100 סנט. קיצור המטבע הוא EUR.

הוחלט על האירו בהסכם במאסטריכט ב-1992. זהו הסכם שכלל כללים כלכליים.

האירו התחיל ב-1 בינואר 1999 בצורת כסף אלקטרוני. ב-1 בינואר 2002 הגיעו שטרות ומטבעות של אירו.

הבנק המרכזי האירופי הוא הבנק של כל המדינות. הוא שומר על מדיניות הכסף. הבנקים של כל מדינה מנפיקים את המטבעות.

יש מטבעות של 1, 2, 5, 10, 20, 50 סנט, 1 אירו ו-2 אירו. צד אחד אחיד, והצד השני מראה ציור שקשור למדינה.

יש שטרות ב-5, 10, 20, 50, 100, 200 ו-500 אירו. שטר ה-50 הוא הנפוץ ביותר.

= מילים חשובות
"בנק מרכזי אירופי", הבנק הגדול שאחראי על הכסף.
"אמנת מאסטריכט", ההסכם שקבע כללים להצטרפות לאירו.

על השטרות יש ציורים של גשרים ושערים שלא קיימים באמת.
מטבעות מיוחדים של 2 אירו נוצרו כדי לחגוג אירועים מיוחדים.

(יש עוד כותרות במקור כמו "סדרה 2002" ו"שערי חליפין" שמתארות עיצובים ושערי המרה.)